בֵּין הֶהָרִים רוּחוֹת נוֹשְׁבִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אָנוּ יוֹשְׁבִים בֵּין הַגְּרָנוֹת בַּכְּפָרִים וּבַמּוֹשָׁבוֹת יוֹשֶׁבֶת אַתְּ בֵּין הַיְּפֵיפִיּוֹת רוּחַ זֶה מַה לִּי מַבִּיעַ דִּישׁ הוּא לִי מַשְׁמִיעַ (אולי דַּיִשׁ?) הוּא בָּא מִמּוֹשַׁבְתִּי שָׁם יָשַׁבְתִּי הִתְגַעְגַּעְתִּי אֲבָל הֶחֱרַשְׁתִּי דִּישׁ זוֹ לָכֶם הִיא מוּזָרָה אֲבָל עָלַי הִיא מַה יְּקָרָה כִּי אֵלַי הִיא נְשׂוּאָה וָנוּנְקָה זֶה הָעַלְמָה הַיָּפָה בַּבַּיִת וְעַל הַדֶּרֶךְ בְּהִזָּכְרִי בָּהּ אֶכְרַע בֶּרֶךְ לִפְנֵי הָעַלְמָה יְפַת הָעֵרֶךְ זוֹ הִיא וָנוּנְקָה לָהּ אֶכְרַע בֶּרֶךְ הוֹי וָנוּנְקָה אַתְּ יָפָה הוֹי וָנוּנְקָה אַתְּ נְעִימָה הוֹי וָנוּנְקָה אַתְּ עַלִּיזָה אֵלַי עֵינֶיהָ שָׁלְחָה וְלִי רָמְזָה קוּמִי מִפָּנַי וּבִרְחִי כִּי אִם שֶׁלִּי אַתְּ שֶׁלִּי אֶתְפְּשֵׂךְ אַתְּ שֶׁלִּי אֲנִי שֶׁלָּךְ תִּפְשִׂי אוֹתִיבין ההרים רוחות נושבים באותו מקום אנו יושבים בין הגרנות בכפרים ובמושבות יושבת את בין היפיפיות רוח זה מה לי מביע דיש הוא לי משמיע הוא בא ממושבתי שם ישבתי התגעגעתי אבל החרשתי דיש זו לכם היא מוזרה אבל עלי היא מה יקרה כי אלי היא נשואה ונונקה זה העלמה היפה בבית ועל הדרך בהזכרי בה אכרע ברך לפני העלמה יפת הערך זו היא ונונקה לה אכרע ברך הוי ונונקה את יפה הוי ונונקה את נעימה הוי ונונקה את עליזה אלי עיניה שלחה ולי רמזה קומי מפני וברחי כי אם שלי את שלי אתפשך את שלי אני שלך תפשי אותי