הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ בֵּין אָבִיב לֶעָנָן, כְּבָר חָלְפוּ וְאֵינָן. כְּבָר חָלְפוּ וְאֵינָן. אַךְ שָׂדֶה שֶׁנִּזְרַע בֵּין עָנָן לְאָבִיב - מְלַבְלֵב וּמֵנִיב. אִם חָטָאנוּ מְעַט בֵּין עָנָן לְאָבִיב - לֹא נוּכַל לְהָשִׁיב. אַךְ הַזֶּמֶר הַטּוֹב בֵּין אָבִיב לֶעָנָן - עִקָּרוֹ כְּבָר נֻגַּן. וְעוֹמְדִים הִנְּנוּ כְּאִילָן בָּאָסִיף, וּפִרְיֵנוּ גָּמַל. עוֹד מְעַט וְיֵקַל לִלְבָבֵנוּ עַד-מָה וְנִבְכֶּה בִּדְמָמָה. וּנְבָרֵךְ בִּדְמָמָה: אֶת אוֹתָן הַשָּׁנִים בֵּין אָבִיב לֶעָנָן, שֶׁחָלְפוּ וְאֵינָן. הַשָּׂדֶה שֶׁנִּזְרַע בֵּין עָנָן לָאָבִיב, שֶׁעוֹדֶנּוּ מֵנִיב וְעוֹדֶנּוּ מֵנִיב.השנים שעברו בין אביב לענן, כבר חלפו ואינן. כבר חלפו ואינן. אך שדה שנזרע בין ענן לאביב - מלבלב ומניב. אם חטאנו מעט בין ענן לאביב - לא נוכל להשיב. אך הזמר הטוב בין אביב לענן - עיקרו כבר נוגן. ועומדים הננו כאילן באסיף, ופריינו גמל. עוד מעט ויקל ללבבנו עד-מה ונבכה בדממה. ונברך בדממה: את אותן השנים בין אביב לענן, שחלפו ואינן. השדה שנזרע בין ענן לאביב, שעודנו מניב ועודנו מניב.

תווים בכתב ידו של המלחין דוד זהבי, באדיבות "חדר ניגונים" - ארכיון דוד זהבי בקיבוץ נען.