היו זמנים

העתקת מילות השיר

יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים... הָיוּ זְמַנִּים, אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ, הָיוּ זְמַנִּים, לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ, עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר – עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר, אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים... וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ: וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב – מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת... וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים וּתְחַיֵּךְ – אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה, נוּ, וּמֵאָז – הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים... הָיוּ זְמַנִּים... וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?... וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים; בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק – אֲבָל עַכְשָׁו... הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים... הָיוּ זְמַנִּים...יבוא היום ועוד תשב אל מול האח וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח ותספר על זאת אגב עישון מקטרת ומסביב, ומסביב ישב הטף ואישתך גם היא מופלגת בשנים תזיל דמעה ותקנח את האף ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים... היו זמנים, אז במשלט ישבנו, היו זמנים, לחמנו ואהבנו, עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר, אולי בזכות אותם זמנים... ותספר אזי על כיבושים וקרב והקטן בין הילדים יעיר בלחש: ובכן, זה סבא שהציל את המצב, מסבא שכזה, באמת, באמת, יש נחת... ואז תראה את זרועך החשופה ובה צלקת שהגלידה משנים ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה, נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים... היו זמנים... ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר, וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין, פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?... ואז תדע שזהו חולי מדבק, ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים, בשעתו הייתי גם אני צודק - אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים... היו זמנים...
מילים: חיים חפר (פיינר)
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1948
הלחנה: 1948

יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת

וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...

הָיוּ זְמַנִּים,
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ,
הָיוּ זְמַנִּים,
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ,
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר,
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...

וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת...

וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ – אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה,
נוּ, וּמֵאָז – הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...

הָיוּ זְמַנִּים...

וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר
וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין
פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר
וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?...

וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק
וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים;
בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק –
אֲבָל עַכְשָׁו... הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...

הָיוּ זְמַנִּים...
יבוא היום ועוד תשב אל מול האח
וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת
ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח
ותספר על זאת אגב עישון מקטרת

ומסביב, ומסביב ישב הטף
ואישתך גם היא מופלגת בשנים
תזיל דמעה ותקנח את האף
ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...

היו זמנים,
אז במשלט ישבנו,
היו זמנים,
לחמנו ואהבנו,
עכשיו דבר אין להכיר -
על המשלט יושבת עיר,
אולי בזכות אותם זמנים...

ותספר אזי על כיבושים וקרב
והקטן בין הילדים יעיר בלחש:
ובכן, זה סבא שהציל את המצב,
מסבא שכזה, באמת, באמת, יש נחת...

ואז תראה את זרועך החשופה
ובה צלקת שהגלידה משנים
ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה,
נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...

היו זמנים...

ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר,
וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין,
פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער
ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...

ואז תדע שזהו חולי מדבק,
ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים,
בשעתו הייתי גם אני צודק -
אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...

היו זמנים...




 פרטים נוספים


בית שנוסף לרגל הסכם השלום עם מצרים, 1979   העתקת מילות השיר

 



ואז תזכור את הקרבות כולם כולם
אשר עברת מני אז ועד היום
ותישבע שבזכותם, רק בזכותם
אתם שרים בלילה זה שירי שלום

והילדים שוב יקיפוך מסביב
ויחייכו מול סיפוריך הישנים
ושדות הקרב אז יכסו פרחי אביב
נו ומאז היו זמנים


 פרטים נוספים

ביצוע:

 

שושנה דמארי 
עיבוד: משה וילנסקי
שנת הקלטה: 1966
נכלל בתקליט: אח פגישה שכזאת: משירי חיים חפר
הקלטות נוספות

על השיר

מתוך התכנית השנייה של הצ’יזבטרון (בכורה: 20.7.1948, מחנה צריפין).

ביצועים נוספים:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים: עיבוד למקהלה  

עיבוד מאת: שלמה עומר








תווים  


תיווי: הלל אילת
תגיות




עדכון אחרון: 06.03.2024 03:24:17


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: