|
מילים: נתן אלתרמן לחן: עממי כליזמרי שנת כתיבה: תרצ"ג הוּא:
מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד, בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי. יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי. הִיא: וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד, אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד! יְהוּדָה הַגִּידָה נָא, שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה, כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה. הוּא: חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַּם הַבִּיטִי מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה... בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה! הִיא: אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִינְצְיָאל, כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלָל לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל... אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא, אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה, אַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה! הוּא: כָּל הַגַּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר, הוֹי אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה... אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה. הִיא: יְהוּדָה עֲמֹד יָשָׁר, אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר, לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר... הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגַּג, אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק. הוּא: הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא! אַל תִּדְחֹף בָּחוּר, הִנֵּה פֹּה גְּבֶרֶת, וַאֲנִי הוּא בַּעֲלָהּ! הִיא: יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם – הַגָּמָל אֵינֶנּוּ סְתָם, הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם... וְהַכּוּרְדִּי הַקּוֹפֵץ וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ... פֹּה אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ. הוּא: אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ, אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ... אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ. הִיא: אוֹיָה אֵיזֶה מִין יָמִים, גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים, אַל נִהְיֶה כְּמוֹ גְּלָמִים! הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה, שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע! |
|



