מילים: נתן אלתרמן
לחן: יואל ולבה
לֹא אֶל שָׂכָר הַלֵּב פָּתוּחַ,
לֹא לִתְהִלָּה נָשָׂאנוּ רֹאשׁ.
אָנוּ יָצָאנוּ עִם דִּגְלֵי הָרוּחַ
אֶת הָאֲוִיר בְּשִׁיר לַחְרֹשׁ.
לִי בַּמּוֹלֶדֶת בַּיִת אַיִן,
לֹא בִּשְׁבִילִי שָׁתַלְתִּי עֵץ,
תְּנוּנִי בִּמְלוֹא גּוּפִי כְּחֵמֶת יַיִן
אֶל אַדְמָתָהּ לְהִתְנַפֵּץ!
אֶרֶץ נֹגַהּ לִי, גֶּבַע וָגַיְא,
אַתְּ מַדְלִיקָה לִי אֵשׁ בְּרַגְלַי!
לַיְלָה פּוֹרֵחַ, רֵיחַ יָרֵחַ,
יָם שָׁמַיִם עָף מֵעָלַי!
הוֹרָה סְחַרְחֹרֶת!
דְּבוֹרָה, שְׁחַרְחֹרֶת!
הָלְאָה! עַד מָתַי? -
עַד הָעַד-בְּלִי דַּי!
לא אל שכר הלב פתוח,
לא לתהילה נשאנו רואש.
אנו יצאנו עם דגלי הרוח
את האוויר בשיר לחרוש.
לי במולדת בית אין,
לא בשבילי שתלתי עץ,
תנוני במלוא גופי כחמת יין
אל אדמתה להתנפץ!
ארץ נוגה לי, גבע וגיא,
את מדליקה לי אש ברגליי!
לילה פורח, ריח ירח,
ים שמים עף מעליי!
הורה סחרחורת!
דבורה, שחרחורת!
הלאה! עד מתי? -
עד העד-בלי די!
 פרטים נוספים
גרסת בית חינוך א' |
לֹא לְלִמּוּדִים הַלֵּב פָּתוּחַ
לֹא לְלִמּוּדִים נָשָׂאנוּ רֹאשׁ
אֶת הַלִּמּוּדִים יִשָּׂא הָרוּחַ
עַל הַמּוֹרִים צִפְצוּף אָרֹךְ!
אִם לֹא לָמַדְתָּ – כְּלוּם לֹא קָרָה
כִּתָּה נִשְׁאַרְתָּ – זֶה לֹא נוֹרָא.
אַבָּא כּוֹעֵס, אִמָּא בּוֹכָה:
לָמָּה, בְּנִי, נִשְׁאַרְתָּ כִּתָּה? לא ללימודים הלב פתוח
לא ללימודים נשאנו ראש
את הלימודים יישא הרוח
על המורים צפצוף ארוך
אם לא למדת - כלום לא קרה,
כתה נשארת - זה לא נורא.
אבא כועס, אמא בוכה:
למה, בני, נשארת כתה?
|
|
 |
|
