סֻכָּה יָפָה בָּנִיתִי לִי כֻּלָּה כְּנֵס יָרֹק כָּל פְּרִי מִגַּן קִשּׁוּט הוּא לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַחַג וְכָל עוֹבֵד תָּמֵהַּ כֹּה עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל וַאֲנִי פִּתְאוֹם שׁוֹמֵעַ פֹּה גּוֹמְרִים עָלַי הַלֵּל אַךְ יֵשׁ אָחוֹת קְטַנְטֹנֶת לִי רוֹקַעַת בְּרַגְלָהּ אֶת הָאֶתְרוֹג נוֹתֶנֶת לִי אַךְ הַלּוּלָב - רַק לָהּ עִם שַׁחַר, אַךְ מִשְּׁנַת תֵּעוֹר אֶת הַלּוּלָב הָשֵׁב! וְכָךְ תָּמִיד אוֹתוֹ מִזְמוֹר חָלִילָה לְסָרֵב וּרְאוּ בְּגִיל אֵיךְ תַּעֲמֹל תָּנִיעַ וְתִסְפֹּר אַחַת לִימִין, אַחַת לִשְׂמֹאל וּבְעֵינֶיהָ יַם-אוֹר וְאָז נִדְמֶה מְלוֹא תֵּבֵל כֻּלָּהּ גִּיל וּרְנָנָה כָּל הַיְּקוּם כֻּלּוֹ צוֹהֵל מֵעֵין אָחוֹת קְטַנָּה סוכה יפה בניתי לי כולה כנס ירק כל פרי מגן קישוט הוא לי שבעת ימי החג וכל עובד תמה כה עומד ומסתכל ואני פתאום שומע פה גומרים עליי הלל אך יש אחות קטנטונת לי רוקעת ברגלה את האתרוג נותנת לי אך הלולב - רק לה עם שחר, אך משנת תעור את הלולב השב! וכך תמיד אותו מזמור חלילה לסרב וראו בגיל איך תעמול תניע ותספור אחת לימין, אחת לשמאל ובעיניה ים-אור ואז נדמה מלוא תבל כולה גיל ורננה וכל היקום כולו צוהל מעין אחות קטנה

מקור: "ניסן כהן מלמד: רינתי, חלק ג'", תשי"ג 1953, עמוד 6