כָּל בֶּן אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם חַי עוֹלָמוֹ לְעַצְמוֹ רַק כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַיְּקָרִים לוֹ בִּלְבַד בְּיוֹם בּוֹדֵד וְהוּא צוֹעֵד לִקְרַאת זְמַנִּים שֶׁחָלְפוּ כְּבָר אִישׁ לֹא יָבִין כִּי סוֹדוֹ זֶה לָעַד עֵת הַבָּלָלַיְקָה מְנַגֶּנֶת מֵיתְרֵי לִבִּי הִיא מְרוֹמֶמֶת הַרְגָשָׁה מוּזֶרֶת אָז עָלַי עוֹבֶרֶת זֵכֶר אַהֲבָה שֶׁלֹּא נִשְׁכְּחָה שׁוּב אֶזָּכֵר בְּרֶגַע פְּרֵדָתֵנוּ לַיְלָה אַחֲרוֹן לִפְגִישׁוֹתֵינוּ מִפִּנָּה נִדַּחַת אָז נִשְׁמַע בְּנַחַת עֵת הַבָּלָלַיְקָה תְּנַגֵּן עֵת הַבָּלָלַיְקָה מְנַגֶּנֶת...כל בן אדם שבעולם חי עולמו לעצמו רק כי יש דברים היקרים לו בלבד ביום בודד והוא צועד לקראת זמנים שחלפו כבר איש לא יבין כי סודו זה לעד עת הבלליקה מנגנת מיתרי ליבי היא מרוממת הרגשה מוזרת אז עלי עוברת זכר אהבה שלא נשכחה שוב אזכר ברגע פרידתנו לילה אחרון לפגישותינו מפינה נידחת אז נשמע בנחת עת הבלליקה תנגן עת הבלליקה מנגנת...