מילים (8 גרסאות)
קָרָה מִקְרֶה בִּלְתִּי נָעִים
בֶּן הָאִכָּר הוּא בֶּן הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה.
עַל הַגִּבְעָה הַנַּעֲלָה
שָׁם תָּגוּר פְּלֻגַּת הַגְּדוּד
שָׁם תָּגוּר גַּם רָחֵל הַיָּפָה
בַּת אוּקְרַאיְנָה הַגֵּאָה.
מִדֵּי עֶרֶב יְבַקְּרֶנָּה
אֲבִינֹעַם הַצָּעִיר
וּבְיַחַד יְטַיֵּלוּ
גַּם בַּחֹרְשָׁה גַּם בַּנִּיר.
אֲבִינֹעַם, בָּחוּר כָּאֶרֶז
יֵשׁ לוֹ כֶּרֶם וְגַם פַּרְדֵּס
יֵשׁ לוֹ דּוֹדָה בְּאָמֶרִיקָה
כֶּסֶף תִּשְׁלַח כָּל עֵת וָעֵת.
וּמַה יָּפָה כְּשׁוּלַמִּית
תַּלְתַּלֶּיהָ שְׁחֹרִים מִשְּׁחוֹר
אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה
חֲלוּצָה מִגְּדוּד הָעֲבוֹדָה.
קָרָה מִקְרֶה לֹא רָגִיל:
בֶּן הָאִכָּר, בֶּן הַמֻכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה.
עַל הַגִּבְעָה *הָרַעַנְנָה
שָׁם *תִּשְׁכַּן פְּלֻגַּת הַגְּדוּד,
שָׁם תָּגוּר רָחֵל הַיָּפָה,
בַּת-פּוֹלַנְיָה גְּאוֹנִית. (?)
עַלְמָה יָפָה כַּשּׁוּלַמִּית,
תַּלְתַּלֶּיהָ *שְׁחֹרוֹת מִשְּׁחוֹר,
אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה,
חֲבֵרָה לִגְדוּד הָעֲבוֹדָה.
וְהֶחְלִיטוּ בְּלַ"ג בָּעֹמֶר
לְהַצִּיג שָׁם חֻפָּה,
כִּי נִתְקַשְּׁרוּ נַפְשׁוֹתֵיהֶם
בַּמֶּה שֶׁקּוֹרְאִים אַהֲבָה.
לִפְנֵי אָבִיו בְּבַקָּשָׁה
בָּא אֲבִינֹעַם פַּעַם אַחַת:
נָא הַרְשֵׁנִי עִם בַּחוּרָתִי
לְהִתְחַתֵּן בְּחֹדֶשׁ זֶה.
הִבִּיט הָאָב מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבֵּן
וְחָשַׁב אוֹתוֹ *לְמְטֻרָף:
"הַאִם לְבִתִּי חֲלוּצָה
לְהַכֵּינִי (?) הוּא רוֹצֶה?"
הַיּוֹם שִׂמְלָה אַחַת לִבְשָׂרָה,
עֲנִיָּה הִיא וּבְלִי מְעוֹת.
אֵיךְ תְּרַוֶּנָּה, אֲבִינֹעַם?
אַל תִּשְׁכַּח כִּי בֶּן-אִכָּר אַתָּה!
בְּמוֹשָׁבָה זוֹ הַשְּׁקֵטָה
קָרָה מִקְרֶה בִּלְתִּי רָגִיל:
בֶּן הָאִכָּר, הוֹי, בֶּן הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה.
וַיַּחְלִיטוּ בְּלַ"ג בָּעֹמֶר
לְסַדֵּר חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין
כִּי נִתְקַשְּׁרוּ נַפְשׁוֹתֵיהֶם
בַּמֶּה שֶׁקּוֹרְאִין אַהֲבָה.
[כפי שרשם מאיר נוי:]
בְּמוֹשָׁבָה זוֹ הַשְּׁקֵטָה
קָרָה מִקְרֶה לֹא רָגִיל
בֶּן אִכָּר בֶּן הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה
עַל הַגִּבְעָה הָרַעֲנַנָּה
שָׁם תִּשְׁכֹּן פְּלֻגַּת הַגְּדוּד
שָׁם תָּגוּר[ה] רָחֵל הַיָּפָה
בַּת פּוֹלַנְיָה הַגֵּאָה
עַלְמָה יָפָה כְּשׁוּלַמִּית
תַּלְתַּלֶּיהָ שְׁחֹרִים מִשְּׁחוֹר
אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה
חֲבֵרָה בִּגְדוּד הָעֲבוֹדָה
וַאֲבִינֹעַם בָּחוּר כָּאֶרֶז
עִם קַ"ן דּוּנָם שֶׁל פַּרְדֵּס
גַּם דּוֹדָה לוֹ בְּאוֹסְטְרַלְיָה
שֶׁשּׁוֹלַחַת כֶּסֶף כָּל חֹדֶשׁ
מִדֵּי עֶרֶב יְבַקְּרֶנָּה
אֲבִינֹעַם הַצָּעִיר
וּבִיחִידוּת יְטַיֵּלוּ
גַּם בַּחֻרְשָׁה גַּם בַּנִּיר
וְהֶחְלִיטוּ בְּלַ"ג בָּעֹמֶר
לְהַעֲמִיד שָׁם חֻפָּה
כִּי נִתְקַשְּׁרוּ לִבּוֹתֵיהֶם
הֵמָּה שֶׁקּוֹרְאִים אַהֲבָה
לִפְנֵי אַבָּא בְּבַקָּשָׁה
בָּא אֲבִינֹעַם פַּעַם אַחַת
נָא הַרְשֵׁנִי עִם בַּחוּרָתִי
לְהִתְחַתֵּן בְּחֹדֶשׁ זֶה
הִסְתַּכֵּל בִּבְנוֹ הָאָב
כִּי חָשַׁב אוֹתוֹ לִמְטֹרָף
הַאִם לְבֵיתִי חֲלוּצָה
לְהַכְנִיס אַתָּה רוֹצֶה?
הוֹ, שִׂמְלָה אַחַת יֵשׁ לִבְשָׂרָהּ
עֲנִיָּה הִיא וּבְלִי מֹהַר
אֵיךְ תֹּאהֲבֶנָּה, אֲבִינֹעַם?
אַל תִּשְׁכַּח שֶׁאַתָּה בֶּן אִכָּר!
בֶּן אִכָּר עָשִׁיר כְּמוֹתְךָ
יְקַבֵּל כַּלָּה נָאָה
עִם פַּרְדֵּסִים וְאוּלַי גַּם כְּרָמִים
וְעִם מִגְרָשׁ בְּתֵל אָבִיב
הִקְשִׁיב הַבֵּן לִדְבָרִים אֵלֶּה
שֶׁאָמַר לוֹ אַבָּא
וְיַחְלִיט הוּא כִּי נָכוֹן זֶה
שֶׁבְּלִי מֹהַר אֵין אַהֲבָה
אולם בהקלטה שבידינו - המושמעת באתר - שני בתים בלבד, וגם בהם שינויים קלים.
קָרָה מִקְרֶה בִּלְתִּי נָהִיר
בֶּן הָאִכָּר הוּא בֶּן הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה.
[...]
אֲבִינֹעַם, בָּחוּר כָּאֶרֶז
יֵשׁ לוֹ כֶּרֶם וְגַם פַּרְדֵּס
יֵשׁ לוֹ דּוֹדָה בְּאוֹסְטְרָלִיָּה
הַשּׁוֹלַחַת לוֹ מֵעֵת לְעֵת.
קָרָה מִקְרֶה בִּלְתִּי רָגִיל
בֶּן אִכָּר, בֶּן הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה
עַל הַגִּבְעָה הָרַעֲנַנָּה
שָׁם תִּשְׁכֹּן פְּלֻגַּת הַגְּדוּד
שָׁם תָּגוּר רָחֵל הַיָּפָה
בַּת פּוֹלַנְיָה הַגֵּאָה
עַלְמָה יָפָה כַּשּׁוּלַמִּית
תַּלְתַּלֶּיהָ שְׁחֹרִים מִשְּׁחוֹר
אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה
חֲלוּצָה בִּגְדוּד הָעֲבוֹדָה
אֲבִינֹעַם בָּחוּר כָּאֶרֶז
יֵשׁ לוֹ כַּמָּה דּוּנָמִים פַּרְדֵּס
וְדוֹדָה לוֹ בְּאוֹסְטְרַלְיָה
שׁוֹלַחַת לוֹ מִדֵּי חֹדֶשׁ...
מִדֵּי עֶרֶב יְבַקְּרֶנָּה
אֲבִינֹעַם הַצָּעִיר
וּבִיחִידוּת יְטַיֵּלוּ
בַּחָרְשָׁה וְגַם בַּנִּיר
וַיַּחְלִיטוּ בְּל"ג בָּעֹמֶר
לְהַצִּיג שָׁם חֻפָּה
כִּי נִתְקַשְּׁרוּ נַפְשׁוֹתֵיהֶם
בְּמַה שֶּׁקּוֹרְאִים אַהֲבָה
לִפְנֵי אַבָּא בְּבַקָּשָׁה
בָּא אֲבִינֹעַם פַּעַם אֶחָת:
נָא אַרְשֵׁה [צ"ל הַרְשֵׁה] לִי עִם בַּחוּרָתִי
לְהִתְחַתֵּן בְּחֹדֶשׁ זֶה
הִסְתַּכֵּל הָאָב בַּבֵּן
וַחֲשָׁבָהוּ לִמְטֹרָף
הַאִם לְבֵיתִי חֲלוּצָה
לְהַכְנִיס אַתָּה רוֹצֶה?
הֵן שִׂמְלָה אֶחָת יֵשׁ לִבְשָׂרָהּ
עֲנִיָּה וּבְלִי מֹהַר
אֵיךְ תֹּאהֲבֶנָּה אֲבִינֹעַם
אַל תִּשְׁכַּח שֶׁאַתָּה בֶּן אִכָּר
בֶּן אִכָּר עָשִׁיר כָּמוֹךָ
יָכוֹל לָקַחַת כַּלָּה נָאָה
עִם פַּרְדֵּסִים וְאוּלַי גַּם כְּרָמִים
וְעִם מִגְרָשִׁים בְּתֵל-אָבִיב
שָׁמַע הַבֵּן לִדְבָרִים אֵלּוּ
שֶׁאָמַר לוֹ אַבָּא
וַיַּחְלִיטוּ שֶׁנָּכוֹן זֶה
שֶׁבְּלִי מֹהַר אֵין אַהֲבָה
קָרָה מִקְרֶה אִי-רָגִיל
בֶּן הַנִּצָּב זֶה הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה
עַל הַגִּבְעָה הָרַעֲנַנָּה
שָׁם תִּשְכֹּן פְּלֻגַּת הַגְּדוּד
שָׁם תָּגוּר רָחֵל הַיָּפָה
בַּת אוּקְרַאיְנָה הַגֵּאָה
מִדֵּי עֶרֶב יְבַקְּרֶנָּה
אֲבִינֹעַם הַצָּעִיר
וּבִיחִידוּת יְטַיֵּלוּ
גַּם בַּשָּׂדֵֶה גַּם בַּנִּיר
אֲבִינֹעַם בָּחוּר כָּאֶרֶז
יֵשׁ לוֹ כֶּרֶם וְגַם פַּרְדֵּס
יֵשׁ לוֹ דּוֹדָה בְּאָמֵרִיקָה
כֶּסֶף תִּשְׁלַח בְּכָל עֵת
נַעֲרָה יָפָה כַּשּׁוּלַמִּית
תַּלְתַּלַּיִךְ שְׁחֹרִים מִשְּׁחוֹר
אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה
חֲלוּצָה בִּגְדוּד הָעֲבוֹדָה
[בית 3]
עַלְמָה יְפֵהפִיָּה כַּשּׁוּלַמִּית
[סוף בית 4]
כֶּסֶף תִּשְׁלַח כָּל הָעֵת
[סוף בית 6]
בְּמַה שֶּׁקּוֹרְאִים אַהֲבָה
[בית 7 שורה 3]
נָא הַרְשֵׁנִי עִם בְּחִירָתִי
[בית 9]
הֵן שִׂמְלָה אֶחָת לִבְשָׂרָהּ
עֲנִיָּה בְּלִי נְדוּנְיָה
[סוף בית אחרון]
שֶׁבְּלִי נְדוּנְיָה אֵין אַהֲבָה
וּבְיַחַד בַּשּׁוּלַיִם
תַּלְתַּלֶּיהָ שְׁחֹרִים מִשְּׁחֹר...
הקלטות (7)
על השיר
הלחן נחשב לעתים כרוסי, אך אין לכך אסמכתה.
וידיאו:
על "רחל היפה" מספר עפר גביש (אוקטובר 2015):
הייתה בעמק יזרעאל רחל שכונתה בפי כל "רחל היפה" וכל העמק ידע שהיא ה"רחל היפה" שבשיר. מדובר ברחל ברכנפנד, לימים פריבר. בדף האינטרנטי "סיפורי ארץ ישראל מצבות מדברות" בסיפור קברה של נחמה אברונין בגדעונה נכתב עליה כך:
בפלוגת ראש-העין הייתה רחל ברכנפנד, היא "רחל היפה", זו שעזבה את קבוצת 'בוברויסק' בראשות קדיש לוזינסקי כשעברו לדגניה ב' והצטרפה לפלוגה. "קומתה כתמר, שערה מתולתל בגלים שחורים ועור פניה צח".
לא ברור את מי מצטט הדף בתארו את רחל (המירכאות מופיעות כך בדף ללא ציון המקור), אך התיאור תואם את הכתוב בשיר "ומה יפה כשולמית / תלתליה שחורים משחור". כאמור, היא זכתה לכינוי "רחל היפה", כל העמק הכירהּ בכינוי זה, וכך גם כונתה הרחל שבשיר: "שם תגור גם רחל היפה".
מקור לכך שרחל ברכנפנד כונתה "רחל היפה" מצאתי גם בספר "אברמסון – בית השורשים" (מאת דן חריט, הוצאת מערכת, קיבוץ דליה, 2009). הסיפור הוא חלק מסיפור טראגי גדול ומעורפל משנת 1923, על נחמה אברונין שהייתה נשואה לאריה אברמסון, אך התאהבה באהרן רוזין. אהרן מצידו, לאחר הרפתקה קצרה שהניבה היריון לנחמה, החליט לנטשהּ. וכך נכתב בעמ' 114: "החליט להעדיף על פניה את רחל היפה (ברכנפנד) מהגדוד". והנה לנו אפילו "הגדוד" כמופיע בשיר: "שם תגור פלוגת הגדוד / שם תגור גם רחל היפה...".
נראה שרחל עצמה "הודתה" שהיא-היא הרחל שבשיר. בחיפושיי אחרי הדמויות שבשיר אבינעם הגעתי אל בתם של בעלי הדירה ששכרו הפַּסָּל אהרן פריבר ורעייתו רחל, לשעבר ברכנפנד, כשעזבו את העמק לטובת תל אביב. היא סיפרה לי על דמותה ועל הכינוי שדבק בה. בסיום השיחה שאלתי: "אבל איך את יודעת שהיא זו הרחל שבשיר?" ענתה לי: "היא אמרה לי בעצמה".
כלומר, אין לנו סימוכין מסודרים, אלא עדות של בעלת הדבר. ועד שנדע יותר מכך, נסתפק בסיפור המרתק הזה. [זֶמֶרֶשֶׁת: ראו גם סיפור שיר שפרסם עפר גביש במאי 2026.]
חנה רוזנבאום ציינה ב-1975 (באמצע הקלטת השיר לעיל, תזמון 1:22) כי היא מכירה את רחל אישית וכי רחל היא אשת פַּסָּל, והתכוונה כנראה לאהרן פריבר.
סיפור נוסף מביא עמנואל עמיבר:
יש גרסאות שונות על מקור השיר ועל זהות אותו אבינועם. חקרתי יודעי דבר ו"נתקעתי" בין הגרסאות...
כשסיפרתי לשרה'לה שרון על כך, היא סיפרה לי שלפני זמן מה היא הופיעה "בפרדס של רחובות", ושם סיפר מישהו ממשפחתו של אבינועם את סיפור השיר. הצלחתי למצוא את אותו "מישהו", ולהלן תקציר סיפורו של יוסי נחמני, בנו של אבינועם (המילים המודגשות מופיעות בשיר):
סבו של יוסי, מרדכי גורודינסקי (ידידו של הרב קוק ותלמידו של "הנצי"ב"), עלה ארצה מבלורוסיה ב-1888 כדי לקיים את מצוות יישוב הארץ, ועם הגעתו החליט לשנות את שמו לנחמני ולדבר עברית בלבד. הוא עבד בפ"ת ובעקרון, וב-1892 רכש נחלה ברחובות, ונישא לנחמה הירושלמית.
נולדו להם חמישה בנים ובת אחת: שני בנים נפטרו בילדותם; שניים נסעו ללמוד באמריקה (רפואה והנדסה), נישאו ונשארו שם; ורק הבת ובנם הצעיר אבינועם נשארו לסייע בכרם ובפרדס של המשפחה ברחובות, הגובל בחלקת "פרדס מינקוב"...
ב-1935 (בערך) הגיעה "חלוצה" בת 17-18 מפולין והצטרפה לאחיה בהפעלת בית-קפה במושבה. אבינועם ראה אותה, חיזר אחריה נמרצות, והם נישאו ב-1937. יוסי הוא אחד מילדיהם (ולימים מהנדס העיר)...
בתקליט "הנה מה טוב ומה נעים" הוקלט שיר בשם "על הבחור שהתאהב בחלוצה משפייה" [בזֶמֶרֶשֶׁת נקרא השיר "בין הרים מעיין נובע"] על ידי חבורה בהדרכת נעמי פולני (ובה בין השאר נירה רבינוביץ' ודודו אלהרר). אולי בהשראת שיר זה דחק דודו אלהרר בצמד "הדודאים" לגאול את "אבינועם" במסגרת אלבומם "מנגינה נשכחת" (1986), ובזכות אלבום זה זכה השיר לתהודה ציבורית.
ואולם נראה שבני אמדורסקי מצמד הדודאים הכיר את השיר עוד הרבה קודם לכן. מספר כפיר אברמזון:
את השיר מכירה סבתי, אסתר עמי, משנת 1940 מתנועת הנוער "הנוער העובד". היא שרה את השיר הזה בבית וכשאחיה הקטן, בני אמדורסקי, התחיל את הקריירה שלו הוא ביקש ממנה שתלמד אותו את השיר.
סבתי לימדה אותו את השיר אך בית אחד היא לא זכרה. אז פנו הדודאים לאליהו הכהן, שהיה מומחה לזמר העברי, והוא נתן להם את הבית החסר. לגבי הגרסאות האחרות – היא שמעה אותן וצחקה ואמרה שהמילים הנכונות הן אלו שהדודאים למדו ממנה וגם אליהו הכהן אישר שאלו המילים.
הגרסאות המוקדמות של השיר חורגות בהרבה מהגרסה שלמדה אסתר עמי ב-1940 – ראו למשל גרסתו של גרשון גורביץ' משנת 1934 לכל המאוחר. גרסה זו, כמו גרסתה של חנה רוזנבאום, פותחות בשורה "במושבה זו השקטה", בעוד שגרסת הדודאים (וגרסאות מאוחרות אחרות) פותחות בשורה "על הגבעה הסמוכה" (בגרסאות המוקדמות השורה המקבילה מופיעה בבית השני "על הגבעה הרעננה"). הסבר אפשרי לכך ניתן למצוא בסיפורו של משה זהבי, שעלה לארץ מדמשק ב-1945 לקיבוץ המתפרק גבעת זייד. הוא מספר:
כאשר המוסדות המיישבים החליטו לפרק את הקיבוץ הצעיר ולהעבירו לנקודה אחרת, אנחנו ילידי דמשק נתבקשנו לשמור על הציוד. באחד הערבים נערכה מסיבה סוערת בנוסח הימים ההם – שעות של ריקודי הורה. במסיבה התארחו גם ערבים מגבעות שייח' אבריק שהיו ביחסים מצוינים עם שכניהם היהודים.
בתום הערה הסוער ישבו החבר'ה עייפים מהריקודים ושמעו את נגן המפוחית מנגן את מנגינת השיר. לשמע המנגינה קם בחור מהגרעין בעל שפם ענק והחליט שהוא מחבר מילים לשיר משוגע המתאר יחסי חברות הנרקמים בין רחל מהגרעין המתפרק לבין בנו של המוכתר אבו-נעים. אבו-נעים הפך לאבינועם. מילים רבות בשיר צרמו לנו ("כל עת ועת" במקום "מעת לעת"; "בחורשה וגם בניר" במקום "בחורשה ליד הניר"), אבל יותר מהכול צרמה לנו השורה "בן האיכר הוא בן המוכתר", שכן איכר הוא מתיישב יהודי, ואילו מוכתר הוא השייח' הערבי.
[הדברים נערכו בידי זֶמֶרֶשֶׁת. הערה: לשיר כאמור עדויות מוקדמות בהרבה מ-1945, ואפשר שאותו בחור משופם ערך בשיר שינויים לצורך אותו מעמד, וביניהם שינוי הפתיח ל"על הגבעה הסמוכה".]
עוד על השיר:
- סיפור שיר מאת עפר גביש (מאי 2026)
- באתר העמותה למורשת הזמר העברי
- עוד על רחל היפה: אליהו הכהן בבלוג "עונג שבת" של דוד אסף
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווים (2)
קישורים ומשאבים (1)
המעבד, אהרן שפי, מציין כי כתב את העיבוד בהשראת יודקה בן-דוד (ראו שם דברים שכתב שפי על החברות ביניהם), והוא מקדיש אותו לזכרו.
ביצוע
