לָמָּה לָמָּה נְתַתִּינִי אִמָּא לְאִישׁ זָר, וַאֲנִי בְּמֶשֶׁק בַּיִת לֹא אָבִין דָּבָר? גִּיל וָאֹשֶׁר לֹא רָאִיתִי, עֲלוּמַי לַשָּׁוְא כִּלִּיתִי, אִמָּא חֲבִיבָה, אִמָּא חֲבִיבָה. מֵחַלּוֹן בֵּיתֵךְ לָטַשְׁתִּי עַיִן לַמֶּרְחָב, וְשִׂמְלַת פְּאֵר לָבַשְׁתִּי בְּכָל יוֹם שֶׁל חַג, וְעַתָּה הַאֶלְבְּשֶׁנָּה? הַשִּׂמְחָה – חָלְפָה אֵינֶנָּה, אִמָּא חֲבִיבָה, אִמָּא חֲבִיבָה. מָה אָהַבְתִּי בְּבֵית אִמָּא מַנְגִּינָה וָשִׁיר, בַּחוּרִים זִמְּרוּ-נִגֵּנוּ, שָׁרוּ כַּזָּמִיר. וְעַתָּה הַזֶּמֶר אַיִן, לֹא אֵצֵא בִּמְחוֹל מַחֲנַיִם, אִמָּא חֲבִיבָה, אִמָּא חֲבִיבָה.למה למה נתתיני אמא לאיש זר, ואני במשק בית לא אבין דבר? גיל ואושר לא ראיתי, עלומי לשווא כיליתי, אמא חביבה, אמא חביבה. מחלון ביתך לטשתי עין למרחב, ושמלת פאר לבשתי בכל יום של חג. ועתה האלבשנה? השמחה – חלפה איננה, אמא חביבה, אמא חביבה. מה אהבתי בבית אמא מנגינה ושיר, בחורים זמרו-ניגנו, שרו כזמיר. ועתה הזמר אין, לא אצא במחול מחניים, אמא חביבה, אמא חביבה.