שם האב: יעקב שרתוק
שם האם: פניה
חבר קיבוץ יגור משנת 1926, באפיקים משנת 1971
עלה עם משפחת אביו הבילויי בשנת 1906, שהתיישבה בכפר הערבי עין-סיניה בהרי אפריים, למד ב"חדר" ערבי ורעה עזים. כעבור שנתיים עברה המשפחה ליפו, שם למד בביה"ס "עזרא" ששפת ההוראה בו היתה בתחילה גרמנית. הצית בלב חבריו את הקנאה ללשון העברית, שהפכה למאבק ציבורי נגד שפת ההוראה הזרה. בן אחת עשרה החל לנגן בכינור וללמוד בביה"ס למוסיקה של שולמית רופין, אשר מוריו – הופנקו וקרבצ'בסקי – הטביעו בו את חותמם.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 גורשה המשפחה מיפו והתיישבה בראש פינה. רק לאחר כיבוש הגליל על ידי הבריטים ב-1918 חזרו לביתם. יהודה השלים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה". בשנת 1923 הצטרף לפלוגת העבודה עין טבעון שישבה בכפר יחזקאל ועבד במחצבה לרגלי הגלבוע. ביוזמתו נוסדה אז "רביעיית העמק", שהשמיעה מוסיקה קאמרית במחנות פועלים ברחבי הארץ.
ליגור הגיע בעקבות רעייתו צביה. גם כאן עבד במחצבה, בשולי יום העבודה פיתח פעילות מוסיקלית ענפה. בשנת 1929 יצא עם צביה בשליחות "החלוץ" לשנתיים לגרמניה. השתלם בסמינר המוסיקלי של יידה. כשחזר ליגור החל לחבר מוסיקה, המכוונת בעיקרה למיבצעים תרבותיים של החברה הקיבוצית. מקום מיוחד ביצירתו שמור לשירי רחל ולאורוטוריה "סדר-פסח", הידועה כסדר פסח "נוסח יגור".
שימש כמורה והתמסר להוראת התנ"ך והלשון העברית.
בכ"ט בכסלו תש"א (1941) נספתה צביה בתאונת דרכים. אסון זה ליווה אותו עד יומו האחרון. ב-1949 נרתם לפעילות מוסיקלית בצה"ל.
בעקבות הפילוג בקבה"מ, נאלץ לעבור עם ילדיו לנוה-ים. בקיבוץ צעיר זה יצר תרבות מוסיקלית שהקיפה את כל הגילים. ייסד את מקהלת-האיחוד. בעת ההיא כבר היה נתון בעבודתו על אגרות ברל כצנלסון, אשר הוטלה עליו ע"י מפא"י ועם-עובד. מחקר אישי-היסטורי שעשה בו כ-25 שנים ואשר הסתכם בשלושה כרכים, המהווים מקורות ייחודיים לתולדות העלייה השנייה וראשית ההתיישבות העובדת.
עבודה זאת חייבה אותו לעקור לתל אביב. בערוב ימיו, משכהו עיניו, עבר לאפיקים אל בתו הלה, אשר עזרה לו להשלים את הבאת "אגרות ב. כצנלסון" לדפוס.
מיוצרי התרבות של ארץ ישראל העובדת.
הניח שלושה ילדים: שלמה, נבות והלה.

(תודה למיכל בן-דורי על ההקלדה)