שאיפתו הייתה לכתוב מוסיקה השואבת מן המקורות ממזרח (כקהילות תימן, פרס, וספרד) וממערב (חזנות, מוסיקה חסידית). בחלק מלחניו אפשר לזהות את המקור במדוייק, כמו את השפעת המוסיקה החסידית ב'דוד מלך ישראל', התימנית - ב'פקד ה', המזרחית - ב'הנאוה', רוסית - ב'חולצה כחולה או אירופאית אחרת ב - 'הורה'. אבל, שאיפתו הייתה ליצור מיזוג של המקורות, שתוצאתו היא זמר עברי מקורי, וכזאת ניסה לעשות ברבים משיריו.

את משנתו המוסיקאלית הביע בראיון רדיו ב-1961 והיא מובאת כאן בשינויי סגנון קלים: "אני חושב שמלחין חייב להיות לאומי, וחס וחלילה לא שוביניסט...אם תשמע שיר של איזה עם [היושב דורות על אדמתו]...מיד תגדיר שזה שלו, ואצלנו אין עוד דבר כזה. אני חושב שמלחין שמכבד את עצמו, חייב לרצות להוסיף משהו לזמר של עמו, וכל מלחין, ותהיה דרכו אשר תהיה, מוכרח לחפש את המקורות. אם אחד חושב שהוא צריך לפנות למקורות השירים התימנים - יבושם לו...או לשאול מתוך חזנות או שירה חסידית - יבושם לו. אני חושב שזו חייבת להיות סינתזה של כל האלמנטים, הגורמים הטובים, אשר ישנם בכל שירה של גלות כלשהי שלנו". מהשפעת המוסיקה הרוסית על לחניו היה לו קשה להשתחרר, והוא קרא לה "קללה", וללחן שירו הידוע 'לילה לילה' לא ייחס חשיבות יתירה, כי לא ראה בו "תרומה לבניין הזמר העברי"...
    
במבוא לספר '111 שירים', מצביע המבקר מנשה רבינא על שלושה יסודות מלודיים המצויים בלחניו של זעירא. הראשון - לחלקים בשיריו הראשונים יש אופי של שירים מתקופת המהפכה הרוסית, שמאפיין אותם מקצב המצעד. השני – ניכרת, בחלק מהם, השפעת הרומנסה הרוסית, שהשפיעה גם על השיר היהודי העממי. השלישי - הניב הישראלי החדש, שלזעירא היה חלק נכבד בפיתוחו. ניב זה מאופיין במודוסים עתיקים ובסינקופה (דמימה, שינוי בלתי צפוי בהטעמה) המפרה את המקצב, לעיתים במקומות בלתי צפויים, כפי שקורה לעיתים בשירת-עם, בה הדגש על המלודיה ולא על הדיוק במקצב. היסודות האלו, ציין רבינא, עשו את השירים לקלי תפיסה, והקלו על הפצתם בציבור. הוא גם מוסיף, שבחירת המלל לשירים הייתה קשורה לעיתים קרובות למאורעות התקופה, ועובדה זו הוסיפה לתפוצתם, כיון שהם נתנו  פורקן לרחשי לב העם.

במאמרו, 'ראשי פרקים בתולדות הזמר העברי', מצביע המלחין יוסף ספיבק על יסודות מלודיים נוספים בלחניו של זעירא. לדבריו, בשיר 'פקד ה', יצר המלחין את "אחד המודלים הראשונים של זמר ישראלי אשר בו שילוב מוצלח של סולם צלילים המשקף מסורת עתיקה (בשפת המוסיקה: סולם אאולי או מינור טבעי), יסודות מתוך טעמי המקרא ומלודיה מזרחית עם קישוטים וסלסולים". הוא מצביע על התפתחות בהלחנה ב'שיר החליל' ('הנה אחללה') ומוצא שישנם בשיר זה אפיונים דומים לאלו המצויים ב-'פקד ה'', אך 'שיר החליל' "מורכב ועשיר יותר, וניתן לגלות בו גם מוטיבים רוסיים, אשר שילובם באופי המזרחי הינו גאוני ממש". ספיבק מסכם את דבריו על זעירא באמרו שיואל אנגל וזעירא היו המלחינים שבנו את "הגשר בין מיני הזמר שהיו מושרים בארץ ישראל עד סוף שנות העשרים לבין הזמר הישראלי החדש".