מִבִּצָּה הִמְרִיאוּ, מֵאַפְסֵי שָׁמַיִם אֲוָזִים לַדּוֹנַאוּ, נֶעֶכְרוּ הַמַּיִם. עוֹפְפוּ וְרָבוּ וּפִתְאוֹם פָּרָחוּ, כַּאֲשֶׁר הִתְחַלְנוּ לְשַׂחֵק בָּאָחוּ. כָּכָה הִתְעַנַּגְנוּ, לֹא יָדַעְנוּ פַּחַד, עֵת אַוְזֵי-הַפֶּרֶא עַל שָׁמֵינוּ נָחוּ. כְּעָנָן הוֹפִיעוּ, גֶּשֶׁם דַּק מִלְּמַעְלָה, גַּם אַהֲבָתֵנוּ כְּעָנָן פָּרְחָה לָהּ. מביצה המריאו, מאפסי שמים אווזים לדונאו, נעכרו המים. עופפו ורבו ופתאום פרחו, כאשר התחלנו לשחק באחו. ככה התענגנו, לא ידענו פחד, עת אווזי-הפרא על שמינו נחו. כענן הופיעו, גשם דק מלמעלה, גם אהבתנו כענן פרחה לה.

 תווי השיר הבלארוסי

השיר בכתב-ידו של נתן יונתן, אותו מסר להוצאת "כנרת" לקראת הוצאת "1000 זמר ועוד זמר", כרך ה', 1987.