נַעַר שָׂש אֶל וֶרֶד רַךְ, וֶרֶד עַל-פְּנֵי אָחוּ, כֹּה הָדוּר, כְּשַׁחַר זַךְ, חָשׁ, קָרַב, לַפֶּרַח שָׂח, מַה מּאֹד שָׂמַח הוּא! וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד רַךְ וֶרֶד עַל-פְּנֵי אָחוּ. שָׂח הַנַּעַר: אֶשְׁבְּרָךְ, וֶרֶד עַל-פְּנֵי אָחוּ. שָׂח הַוֶּרֶד: אֶדְקְרָךְ, שְׁמִי תִּזְכֹּר עַד קִבְרָךְ לֹא אֶשָּׂא זֹאת, שָׂח הוּא. וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד רַךְ וֶרֶד עַל-פְּנֵי אָחוּ. פֶּרֶא-נַעַר אָז קָטַם וֶרֶד עַל-פְּנֵי אָחוּ. רָב הַוֶּרֶד גַּם נִלְחַם, אַךְ לַשָּׁוְא גָּנַח, זָעַם, כִּי בַּסּוֹף נֻצַּח הוּא... וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד רַךְ וֶרֶד עַל-פְּנֵי אָחוּ...נער שש אל ורד רך, ורד על- פני אחו, כה הדור, כשחר זך, חש, קרב, לפרח שח, מה מאד שמח הוא! ורד, ורד, ורד רך ורד על-פני אחו. שח הנער: אשברך, ורד על-פני אחו. שח הורד: אדקרך, שמי תזכור עד קברך לא אשא זאת, שח הוא. ורד, ורד, ורד רך ורד על- פני אחו. פרא-נער אז קטם ורד על- פני אחו. רב הורד גם נלחם, אך לשווא גנח, זעם, כי בסוף נוצח הוא... ורד, ורד, ורד רך ורד על-פני אחו...