הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, נַעֲרָה – שֶׁאֶתֵּן בָּךְ עֵינַי וְאֶרְאֶה אוֹתָךְ תְּכֵלֶת וָאוֹר וָנֹעַם וְחֶסֶד הַרְבֵּה, שֶׁאָשִׂים רֹאשִׁי בְּחֵיקֵךְ וְאֶשְׁמַע אֶל לִבֵּךְ הַהוֹמֶה לִי מִתְּהוֹם הָעוֹלָם. הָבִי לִי שֶׁקֶט בְּחֶסֶד יָדֵךְ הַקְּטַנָּה, לֵידַע קִרְבָתֵךְ וְלִשְׁכֹּר, עַל לֹבֶן גּוּפִי תְּלַטְּפִינִי, לָאוֹר בְּזִיוֵךְ וְלִטְהֹר, לִשְׁפֹּעַ עָלַי מִטּוּבֵךְ, טוּב אִשָּׁה רַחוּמָה, אִמָּהִית, שֶׁיֵּשׁ לָהּ רַב לְהַעֲנִיק וְאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת מְאוּם וְרַק שֶׁנּוֹשֵׂאת הִיא הַכְּאֵב וְהַצַּעַר בַּיְּקוּם כִּנְשֹׂא הָעוֹלָל הָאִלֵּם. שֶׁיָּבוֹא בִּי הָאֹשֶׁר הַזֶּה בְּתִקְוַת פִּרְיוֹנֵךְ הַטּוֹבָה, שֶׁיְּהֵא עוֹד הָעֹז בְּתוֹכִי לִתְעוֹת עַל יָדֵךְ וְלַחֲלֹם עַל זֹהַר שְׁבִילִים בַּלֵּילוֹת, עַל נַהַם הָרוּחַ בָּהָר, – בּוֹאִי וּשְׁבִי עַל יָדִי וְאִמְרִי לִי: שָׁגִית מְאֹד, וְרַק שֶׁעָיֵף אַתָּה מִדֶּרֶךְ רַבָּה וְעִקֶּשֶׁת, – עוֹד יֵשׁ נְהָרָה בַּלֵּילוֹת וְיֵשׁ יְקִיצָה בַּשְּׁחָרִים וְעוֹד יֵשׁ שָׁעוֹת בְּרוּכוֹת שֶׁאָדָם מְחַיֵּךְ לְאָדָם וּמוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ בָּעוֹלָם. – בּוֹאִי אֵלַי עַל יָדִי, שֶׁאֶרְאֵךְ, אֲמֻשֵּׁךְ בִּבְשָׂרִי, כִּי אוּלַי לֹא אֱמֶת בַּמַּרְאֶה, אוּלַי רַק מָשָׁל בַּמִּשְׁמָע, וְאוּלַי לֹא אֲנִי הוּא אֲנִי הָאוֹהֵב אֶת פָּנַיִךְ מְאֹד וְלֹא אַתְּ הַלּוֹהֶבֶת כִּסְנֶה מְבֹעָר לְנֶגְדִּי, – תְּנִי אֹחַז בְּיָדֵךְ הַחַמָּה כִּי עָצַם בִּי הַפַּחַד פִּתְאֹם, כִּי אֵין לִי עוֹד זֹהַר אַחֵר מִזֹּהַר גּוּפֵךְ הָאֶחָד שֶׁשַׁבְתִּי אֵלָיו שִׁיבַת חוֹף נִדָּחִים מֵאֶלֶף אִיִּים עֲלֵי-יָם לִבְכּוֹת אֶל תּוֹכוֹ וְלָנוּד. הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, לוּ רַק שֶׁקֶט מְעַט, נַעֲרָה...הבי לי שקט מעט נערה שאתן בך עיני ואראה אותך תכלת ואור ונועם וחסד הרבה שאשים ראשי בחיקך ואשמע אל לבך ההומה לי מתהום העולם הבי לי שקט בחסד ידך הקטנה לידע קרבתך ולשכור על לובן גופי תלטפיני לאור בזיווך ולטהור לשפוע עליי מטובך טוב אישה רחומה אמהית שיש לה רב להעניק ואינה מבקשת מאום ורק שנושאת היא הכאב והצער ביקום כנשוא העולל האילם שיבוא בי האושר הזה בתקוות פריונך הטובה שיהא עוד העוז בתוכי לתעות על ידך ולחלום על זוהר שבילים בלילות על נהם הרוח בהר בואי ושבי על ידי ואמרי לי שגית מאוד ורק שעייף אתה מדרך רבה ועיקשת עוד יש נהרה בלילות ויש יקיצה בשחרים ועוד יש שעות ברוכות שאדם מחייך לאדם ומוצא את דרכו בעולם בואי אליי על ידי שאראך אמושך בבשרי כי אולי לא אמת במראה אולי רק משל במשמע ואולי לא אני הוא אני האוהב את פנייך מאוד ולא את הלוהבת כסנה מבוער לנגדי תני אוחז בידך החמה כי עצם בי הפחד פתאום כי אין לי עוד זוהר אחר מזוהר גופך האחד ששבתי אליו שיבת חוף נידחים מאלף איים עלי ים לבכות אל תוכו ולנוד הבי לי שקט מעט לו רק שקט מעט נערה