ישראל ואורייתא

עוֹד מִימֵי חָרְפִּי הֶגְיוֹן לִבִּי וּפִי עִם שִׁירַי לָך יִדֹּדוּן הַשְׁמִיעִינִי נָא אֶת קוֹלֵךְ רִנָּה מַרְאַיִךְ לִי דּוֹדָה יִסְעָדוּן מַר לִי פְּרִידָתֵךְ אוֹר לִי קִרְבָתֵךְ אִמְרִי נָא לִי "אִישִׁי" וְחָיְתָה נַפְשִׁי מוֹחִי וְאוֹנִי וְרֹב צִמְאוֹנִי מִמַּן-דַּדֵּךְ הַרְוִי נָא יָפָה אַל תִּנְשִׁי כִּי אוֹתִי "אִישִׁי" לּקְרֹא נָדַרְתְּ לִי, עֲדִינָה מַר לִי פְּרִידָתֵךְ... חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתַיִךְ זָכַרְתִּי לָךְ, נְעִימָה בְּהֵן צִדְקֵנוּ אָמֵן נִשְׁבַּעְנוּ יַחַד בְּנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע מַר לִי פְּרִידָתֵךְ...עוד מימי חורפי הגיון לבי ופי עם שיריי לך יידודון השמיעיני נא את קולך רינה מראייך לי דודה יסעדון מר לי פרידתך אור לי קרבתך אמרי נא לי "אישי" וחייתה נפשי מוחי ואוני ורוב צמאוני ממן-דדך הרווי נא יפה אל תנשי כי אותי "אישי" לקרוא נדרת לי, עדינה מר לי פרידתך... חסד נעורייך אהבת כלולותייך זכרתי לך, נעימה בהן צדקנו אמן נשבענו יחד בנעשה ונשמע מר לי פרידתך...

השיר נדפס, מילים ולחן, בעיתון "כל נוע", שנה א', גליון 13 (9.10.1931), עמ' 7 במדור "נגינה וזמרה" של משה שמעון גשורי. לפי מקור זה, המילים מאת יצחק א[ליהו] נבון ואילו "המנגינה המזרחית עובדה בידי מ. ש. גשורי". [המנגינה מובאת שם בקו אחד בלי ליווי, כך שפעולת העיבוד מתייחסת ללחן עצמו. הטקסט המלא נדפס בספרו של יצחק אליהו נבון "ינון" (תרצ"ב 1932) עמ' 113.

השיר נדפס גם בגלוית דואר של הקרן הקיימת לישראל בשינוי קל בלחן, המיוחס שם לי[צחק אליהו] נבון עצמו בעיבוד מנשה רבינוביץ [לימים רבינא].

ביצועים נוספים:
מיכל פרס (1968)
מקהלת "שורשים"

האזינו לשיר גם בלחן מאוחר יותר מאת יצחק אבני בפי אברהם פררה בליווי להקה כלית

מקור: "משירי המולדת: גלויות דואר של הקרן הקיימת לישראל", 193X