בִּמְקוֹם עָב יִשָּׁקוּ אֲרָזִים יִשְׂגָּאוּ, שָׁם גַּלֵּי-הַיַּרְדֵּן שָׁטָפוּ גַּם הָמוּ; בִּמְקוֹם עַצְמוֹת אָבוֹת שָׁם נוֹחַ יִמְצָאוּ, בִּדְמֵי-הַמַּכַּבִּים הַשְּׁדֵמוֹת זֹרָמוּ; עַל חֻפֵּי-יַם תְּכֵלֶת שָׁם אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת, שָׁם אַדְמַת-הָעֵדֶן, הִיא אֶרֶץ מוֹלֶדֶת. וּבְעֵת עֲקָרַתְנִי מִשָּׁם זְרוֹעַ רֶצַח, עֵת כִּי טִלְטְלַתְנִי לִמְעוֹנוֹת אַכְזָרִים; גַּם אָז עוֹד לְצִיּוֹן הַלֵּב יִכְסֹף נֶצַח, וּלְמִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֶת עֵינִי עוֹד אָרִים; אֶת עֵינִי זוּ דְמָעוֹת כַּמַּיִם יוֹרֶדֶת, כִּי שׁוּב עוֹד אוּכָלָה אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת. אַךְ עֵת תֵּמַר נַפְשִׁי גַּם יִרֶב הַשֶּׁבֶר, וּבְשַׁחְרוּת עֲלוּמַי בַּת עֵינִי תֶחְשָׁכָה, וּבְאֶרֶץ נָכְרִיָּה אִם אֵרֵד לַקֶּבֶר; אָז פָּנַי, כִּי אֶגְוַע, אָשִׂימָה מִזְרָחָה, אָז אֶפְנֶה צִיּוֹנָה, וּבְאַהֲבָה יוֹקֶדֶת, אֶת עֵינִי עוֹד אֶשָּׂא אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת. שָׁם אוֹאִיל אֲחַכֶּה, לֹא הוֹחִיל אֶחְדָּלָה, עַד חַטְאַת-בַּת עַמִּי תְכֻפַּר, תִּמָּחֶה, עַד נֹאד דִּמְעוֹתֵינוּ עַל גְּדוֹתָיו יִמָּלֵא; עַד יַאַת הַגּוֹאֵל – כָּל עֶצֶב אֶשְׁכָּחָה – וּבְיָדוֹ הַחֲזָקָה הַצִּפּוֹר נוֹדֶדֶת אֶל אַרְצָהּ יָשִׁיבָה, אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת. לִמְקוֹם עָב יִשָּׁקוּ אֲרָזִים יִשְׂגָּאוּ, שָׁם גַּלֵּי-הַיַּרְדֵּן שָׁטָפוּ גַּם הָמוּ; בִּמְקוֹם עַצְמוֹת-אָבוֹת שָׁם נוֹחַ יִמְצָאוּ, בִּדְמֵי-הַמַּכַּבִּים הַשְּׁדֵמוֹת זֹרָמוּ; אֶל חֻפֵּי-יַם תְּכֵלֶת, אֶל אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת, אֶל אַדְמַת-הָעֵדֶן, אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת.במקום עב יישקו ארזים ישגאו שם גלי הירדן שטפו גם המו במקום עצמות אבות שם נוח ימצאו בדמי המכבים השדמות זורמו על חופי ים תכלת שם ארץ נחמדת שם אדמת העדן היא ארץ מולדת ובעת עקרתני משם זרוע רצח עת כי טלטלתני למעונות אכזרים גם אז עוד לציון הלב יכסוף נצח ולמזרח השמש את עיני עוד ארים את עיני זו דמעות כמים יורדת כי שוב עוד אוכלה אל ארץ מולדת אך עת תמר נפשי גם יירב השבר ובשחרות עלומיי בת עיני תחשכה ובארץ נוכרייה אם ארד לקבר אז פניי כי אגווע אשימה מזרחה אז אפנה ציונה ובאהבה יוקדת את עיני עוד אשא אל ארץ מולדת שם אואיל אחכה לא הוחיל אחדלה עד חטאת בת עמי תכופר תימחה עד נאד דמעותנו על גדותיו יימלא עד יאת הגואל כל עצב אשכחה ובידו החזקה הציפור נודדת אל ארצה ישיבה אל ארץ מולדת למקום עב יישקו ארזים ישגאו שם גלי הירדן שטפו גם המו למקום עצמות אבות שם נוח ימצאו בדמי המכבים השדמות זורמו אל חופי ים תכלת אל ארץ נחמדת אל אדמת העדן אל ארץ מולדת

מתוך "לקט פרחים" (אודסה, תרנ"ה 1885), חוברת א', עמ' 14-13.