כַּף, סַכִּין, מַזְלֵג הִרְבִּיצוּ בַּצַּלַּחַת, כֹּה זוֹלְגוֹת עֵינֶיהָ, מַר הִיא מִתְיַפַּחַת, קְהַל רֵעִים טוֹבִים חָשׁוּ אֶת הַצַּעַר מִהֲרוּ לְנַחֵם אֶת הַצַּלַּחַת. סִיר, מַחֲבָת, קֻמְקוּם הֵם הַמְּצִלְתַּיִם, קִישׁ, קִישׁ קִישׁ, בּוּם בּוּם, הֵרִימוּ הָרַגְלַיִם דְּלִי וּמַטְאֲטֵא מִשְּׁנָתָם הֵקִיצוּ, שׁוּרוּ, מַה יָּפֶה סָבִיב רוֹקְדִים הֵם. עוֹד שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת צָצוּ בְּעֵינֶיהָ צָחֲקוּ כֻּלָּם מְאֹד מְאֹד עָלֶיהָ, "לִי הֵם צוֹחֲקִים?" בְּכַעַס הִיא שׁוֹאֶלֶת- וּמֵרֹב רֻגְזָה הִיא מִתְפַּקַּעַת.כף, סכין, מזלג הרביצו בצלחת, כה זולגות עיניה, מר היא מתייפחת, קהל רעים טובים חשו את הצער מיהרו לנחם את הצלחת. סיר, מחבת, קומקום הם המצלתיים, קיש, קיש קיש, בום בום, הרימו הרגליים דלי ומטאטא משנתם הקיצו, שורו, מה יפה סביב רוקדים הם. עוד שלוש דמעות צצו בעיניה צחקו כולם מאוד מאוד עליה, "לי הם צוחקים?" בכעס היא שואלת- ומרוב רוגזה היא מתפקעת.

מקור: "צבי קפלן: ציל-צליל - שירי ילדים לזמרה ולנגינה, קול ופסנתר", בנו בלן, ירושלים, 1941, עמוד 14