עַל גִּבְעָה גִּבְעָה קְטַנָּה
יָשְׁבָה יַלְדָּה שְׁמָהּ שׁוֹשַׁנָּה
סֵפֶר הָיָה לָהּ בְּיָדָהּ
בְּלִי הֶרֶף בּוֹ לָמְדָה
אָלֶף בֵּית, אָלֶף בֵּית
כָּכָה קָרְאָה כָּל הָעֵת
עָבַר אִישׁ עָלֶיהָ וְקָרָא:
"לָמָּה סִפְרֵךְ לָךְ, יְקָרָה?
נָא הָרִימִי הָעֵינַיִם:
שֶׁמֶשׁ שׁוֹלְחָה לָךְ קַרְנַיִם!"
עָנְתָה מַהֵר לוֹ שׁוֹשַׁנָּה
עָנְתָה מַהֵר לוֹ הַקְּטַנָּה:
"גַּם הַתּוֹרָה גַּם הַתּוֹרָה
נוֹתְנָה חַיִּים לִי וְאוֹרָה"