שירת התקומה

עַתָּה אַחֲרֵי אַלְפֵי שְׁנֵי גָּלוּת וֶאֱשׁוּן עַבְדוּת, חוֹדֵר הַקּוֹל: הוֹי דַּי לִסְבֹּל! יְהִי הָאוֹר, תּוֹפַע הַפְּדוּת! רַעַם רוּם, רַעַם רוּם: יִשְׂרָאֵל, קוּמָה קוּם! עָבַרְתָּ יָם שֶׁל אֵשׁ וָדָם אֱמַץ וָשׁוּט עַד תֹּם: עִם כֹּחַ עוֹד, עִם לֵב וּמְאֹד חֲֲֲתֹר וּפְתֹר הַחֲלוֹם. עֹז אַל מוּת, עֹז אַל מוּת: יִשְׂרָאֵל, שׁוּטָה, שׁוּט! אַל נוּם, אַל נוּם בִּשְׁעַת דִּמְדּוּם. עִם שַׁחַר כַּעֲלוֹת: עִם קְשִׁי עוֹד יוֹם, חָזָק הַלְּאֹם, אֶת כֹּחךָ קוּם גָּלּוֹת! בְּרָק דִּי נוּר, בְּרָק דִּי נוּר: יִשְׂרָאֵל, עוּרָה, עוּר! כַּמָּה הַלֵּב לוֹחֵשׁ, דּוֹבֵב, דּוֹמֵם יָגִיל, יִרְעַד: תְּחִלַּת הַסּוֹף נִרְאֶה הַחוֹף, קוֹל עַז: תִּחְיֶה לָעַד! צְלִיל קוֹל חַד, צְלִיל קוֹל חַד: קָם הָעָם, קָם, הֵידָד!עתה אחרי אלפי שניי גלות ואשון עבדות חודר הקול הוי די לסבול יהי האור תופע הפדות רעם רום רעם רום ישראל קומה קום עברת ים של אש ודם אמץ ושוט עד תום עם כוח עוד עם לב ומאוד חתור ופתור החלום עוז אל מות עוז אל מות ישראל שוטה שוט אל נום אל נום בשעת דמדום עם שחר כעלות עם קשי עוד יום חזק הלאום את כוחך קום גלות ברק די נור ברק די נור ישראל עורה עור כמה הלב לוחש דובב דומם יגיל ירעד תחילת הסוף נראה החוף קול עז תחיה לעד צליל קול חד צליל קול חד קם העם קם הידד

לפי ידיעה בעיתון "העולם" ביום 12.12.1919, השיר עמד לצאת לאור עם תווים לקול ופסנתר ("בפה ובפסנתר") מאת י. ורדי-רוזנבוים. בשירונו של סילמן משנת תרפ"ח (1928) רשומה המנגינה כפי ששרה (בשינוי קל) תמר זימנבודה וכנראה זהו הלחן מאת ורדי-רוזנבוים. כמו כן רשום שם כי יואל אנגל התאים למילים גם מנגינה מאת המלחין הרוסי גלינקא.

תמר זימנבודה למדה את השיר בכיתה ח' בבית הספר ארליך בטבריה, מפי המורה שמחה בן ישראל. היא חשבה שהוא חיבר את השיר.

גם רחל אברמוב מצאה את השיר בפנקסה, אך בעת ההקלטה בשנת 1992 לא זכרה את השיר והמנגינה.

מקור: "קדיש יהודה סילמן: לכו נרננה", [הוצאת המחבר], דפוס איתן ושושני, תרפ"ח