הַבֹּקֶר בָּא, הַכֹּל נֵעוֹר. הַבֹּקֶר בָּא בְּשִׁיר מִזְמוֹר. קוֹרְאִים כָּל פֶּרַח וְצִפּוֹר: הַכֹּל בְּזִיו וְאוֹר! הַטֶּבַע שָׁר אֶל הַצְּרָצַר, אֲשֶׁר נִשְׁאַר מֻטָּל בַּכַּר. הִגִּיעָה עֵת, הוֹי אָח יָקָר לָקוּם! לָקוּם! הַקְשִׁיבָה הַצְּרָצַר: הַלַּיִל עָבַר, שִׁירַת הָאוֹר עוֹלָה וְעוֹלָה וְכָל הַתֵּבֵל כֻּלָּה עוֹנָה בְּמַקְהֵלָה: שִׁירַת עָמָל בּוֹקַעַת לָהּ אֶל-עָל. וְהַצְּרָצַר עֲדַיִן מֻטָּל. אַף יְדִידְךָ הַנֵּבֶל שׁוֹאֵל: עַד אָנָה, מָתַי כְּבָר אַתְחִילָה לְצַלְצֵל? לָקוּם! לָקוּם! קוֹרֵא הַיְּקוּם! הַקְשִׁיבָה הַצְּרָצַר, הַלַּיִל עָבַר. שִׁירַת הָאוֹר עוֹלָה וְעוֹלָה, וְכָל הַתֵּבֵל כֻּלָּה עוֹנָה בְּמַקְהֵלָה. הַבֹּקֶר בָּא, הַכֹּל נֵעוֹר. הַבֹּקֶר בָּא בְּשִׁיר מִזְמוֹר. קוֹרְאִים כָּל פֶּרַח וְצִפּוֹר, הַכֹּל בְּזִיו וְאוֹר. הַטֶּבַע שָׁר אֶל הַצְּרָצַר, אֲשֶׁר נִשְׁאַר מֻטָּל בַּכַּר. הִגִּיעָה עֵת, הוֹי אָח יָקָר, לָקוּם כִּי מְאֻחָר! לָקוּם! לָקוּם!הבוקר בא, הכל נעור. הבוקר בא בשיר מזמור. קוראים כל פרח וציפור: הכל בזיו ואור! הטבע שר אל הצרצר, אשר נשאר מוטל בכר. הגיעה עת, הוי אח יקר לקום! לקום! הקשיבה הצרצר: הליל עבר, שירת האור עולה ועולה וכל התבל כולה עונה במקהלה: שירת עמל בוקעת לה אל-על. והצרצר עדיין מוטל. אף ידידך הנבל שואל: עד אנה, מתי כבר אתחילה לצלצל? לקום! לקום! קורא היקום! הקשיבה הצרצר, הליל עבר. שירת האור עולה ועולה, וכל התבל כולה עונה במקהלה. הבוקר בא, הכל נעור. הבוקר בא בשיר מזמור. קוראים כל פרח וציפור, הכל בזיו ואור. הטבע שר אל הצרצר, אשר נשאר מוטל בכר. הגיעה עת, הוי אח יקר, לקום כי מאוחר! לקום! לקום!