הורה כינרת

כְּחֻלָּה הִיא הַכִּנֶּרֶת, דְּמוּת כִּנּוֹר לָהּ בֵּין הָרִים חֲמוּדָה הִיא נֶהֱדֶרֶת, כָּל גָּלֶיהָ - מֵיתָרִים. עִם כָּל רוּחַ מִתְעוֹרֶרֶת, עֲלֵי מֵימֶיהָ הַשּׁוֹבָבִים תְּנַגֵּן לָהּ הַכִּנֶּרֶת שִׁיר מִזְמוֹר לַמֶּרְחָבִים. מַקְשִיבִים לָהּ הַשָּׁמַיִם, כָּל גִּבְעָה, בִּקְעָה וָנִיר; גַּם סִירָה עֲלֵי הַמַּיִם נָעָה לָהּ בִּמְחוֹל הַשִּׁיר. יוֹמָם וָלַיְלָה הַכִּנֶּרֶת צְלִילֵי-פָּז תִּצּוֹק בַּנּוֹף; תְּנַגֵּן לָהּ שִׁיר תִּפְאֶרֶת בְּמַנְגִינָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף...כחולה היא הכינרת, דמות כינור לה בין הרים חמודה היא נהדרת, כל גליה – מיתרים. עם כל רוח מתעוררת, עלי מימיה השובבים; תנגן לה הכינרת שיר מזמור למרחבים. מקשיבים לה השמים, כל גבעה, בקעה וניר; גם סירה עלי המים נעה לה במחול השיר. יומם ולילה הכינרת צלילי-פז תיצוק בנוף; תנגן לה שיר תפארת במנגינה שאין לה סוף...