כך יהיה בקרוב

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת פְּנִינָה, מֶה חָדָשׁ בַּמְּדִינָה, לְאַחַר שֶׁעִם דָּן לֹא הָייתְ פֹּה שָָׁנָה? הוֹ, אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים אִי אֶפְשָׁר לְהַכִּיר! הִסְתַּכְּלוּ! עַל כָּל קִיר יֵשׁ פִּתְקָה לְהַשְׂכִּיר. כָּל פִּתְקָה שֶׁכַּזֹּאת - בָּהּ קָבוּעַ גַּם פְּרָס: דְּמֵי מַפְתֵּחַ יָפִים לַדַּיָּר הַנִּכְנָס. יִתָּכֵן, יְדִידַי, כִּי הִגְזַמְתִּי קֻרְטוֹב - אַךְ וַדַּאי וּוַדַּאי, כָּךְ יִהְיֶה בְּקָרוֹב! אוֹי! אוֹי! אוֹי! אוֹי! אוֹי! אֵיזֶה סֵדֶר, אֵיזֶה נוֹי! אֵיזֶה יֹפִי, לְלֹא דֹּפִי, שֶׁלֹּא קָם עוֹד בְּשׁוּם גּוֹי! דֹּב יוֹסֵף פִּרְסֵם צַו: לֶאֱכֹל כַּיָּאוּת! הוּא אֵינֶנּוּ מַרְשֶׁה לְזַלְזֵל בַּבְּרִיאוּת - וְיֻטַּל קְנָס כָּבֵד עַל אוֹתָם הַלֵּצִים שֶׁיֹּאכְלוּ פַּת שַׁחֲרִית בְּלִי חֶמְאָה וּבֵיצִים. עוֹף צָלוּי בְּכָל יוֹם - מְנַת חוֹבָה לָאֶזְרָח. רַק שְׁבוּעָה צִמְחוֹנִית תִּפְטְרֵנוּ מִכָּך. יִתָּכֵן, יְדִידַי, כִּי הִגְזַמְתִּי קֻרְטוֹב - אַךְ וַדַּאי וּוַדַּאי, כָּךְ יִהְיֶה בְּקָרוֹב! אוֹי! אוֹי!... תַּחַת רִיב מִפְלָגוֹת - קָם שָׁלוֹם לְבָבִי! "וְגָר כֶּבֶשׂ עִם זְאֵב", כְּדִבְרֵי הַנָּבִיא. וּבִכְלָל לֹא תַּבְדִּיל, מִי כָּאן כֶּבֶשׂ וּזְאֵב כִּי שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מִתְפַּקְּעִים מִטּוּב לֵב. הֵם רֵעִים וְאַחִים, וּשְׂפָתָם - שְׁפַת יָדִיד, וּבְנֵיהֶם מִתְחַנְּכִים בְּבֵית סֵפֶר אָחִיד. יִתָּכֵן, יְדִידַי, כִּי הִגְזַמְתִּי קֻרְטוֹב - אַךְ וַדַּאי וּוַדַּאי, כָּךְ יִהְיֶה בְּקָרוֹב! אוֹי! אוֹי!... וּבָרְחוֹב יְדִידִי, מַה גָּדוֹל הַנִמּוּס: אִישׁ לְאִישׁ מְוַתֵּר תּוֹר לְיַד אוֹטוֹבּוּס... וּבִפְנִים אוֹטוֹבּוּס - מַה גָּדוֹל הַמֶּרְחָב: בּוֹ אָסוּר לַעֲמֹד - אַךְ מֻתָּר בּוֹ לִשְׁכַּב. כַּמּוּבָן, פֹּה וָשָׁם, יֵש צְפִיפוּת שֶׁל הָמוֹן: לְמָשָׁל בְּאֵילָת, בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן... יִתָּכֵן, יְדִידַי, כִּי הִגְזַמְתִּי קֻרְטוֹב - אַךְ וַדַּאי וּוַדַּאי, כָּךְ יִהְיֶה בְּקָרוֹב! אוֹי! אוֹי!...את שואלת פנינה, מה חדש במדינה, לאחר שעם דן לא היית פה שנה? הו, את פני הדברים אי אפשר להכיר! הסתכלו! על כל קיר יש פתקה להשכיר. כל פתקה שכזאת - בה קבוע גם פרס: דמי מפתח יפים לדייר הנכנס. יתכן, ידידי, כי הגזמתי קורטוב – אך ודאי וודאי, כך יהיה בקרוב! אוי! אוי! אוי! אוי! אוי! איזה סדר, איזה נוי! איזה יופי, ללא דופי, שלא קם עוד בשום גוי! דב יוסף פרסם צו: לאכול כיאות! הוא איננו מרשה לזלזל בבריאות – ויוטל קנס כבד על אותם הליצים שיאכלו פת שחרית בלי חמאה וביצים. עוף צלוי בכל יום – מנת חובה לאזרח. רק שבועה צמחונית תפטרנו מכך. יתכן, ידידי, כי הגזמתי קורטוב – אך ודאי וודאי, כך יהיה בקרוב! אוי! אוי!... תחת ריב מפלגות – קם שלום לבבי! "וגר כבש עם זאב", כדברי הנביא. ובכלל לא תבדיל, מי כאן כבש וזאב כי שניהם כאחד מתפקעים מטוב לב. הם רעים ואחים, ושפתם – שפת ידיד, ובניהם מתחנכים בבית ספר אחיד. יתכן, ידידי, כי הגזמתי קורטוב – אך ודאי וודאי, כך יהיה בקרוב! אוי! אוי!... וברחוב ידידי, מה גדול הנימוס: איש לאיש מוותר תור ליד אוטובוס... ובפנים אוטובוס – מה גדול המרחב: בו אסור לעמוד – אך מותר בו לשכב. כמובן, פה ושם, יש צפיפות של המון: למשל באילת, בגליל העליון... יתכן, ידידי, כי הגזמתי קורטוב – אך ודאי וודאי, כך יהיה בקרוב! אוי! אוי!...