ארץ הצבי

הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ שָׁם רִמּוֹן פּוֹרֵחַ וּפְרִי עֵץ הָדָר בָּעֲפָאִים זוֹרֵחַ רוּחַ חֵן יַחֲלֹף עַל שַׁפְרִיר שָׁמַיִם שָׁם תָּמָר וַהֲדָס רָם יִשְּׂאוּ כַּפַּיִם הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ שָׁם גֶּפֶן אַדֶּרֶת תַּאֲרִיךְ בָּדֶיהָ תַּבְשִׁיל עִנְבֵי תִּפְאֶרֶת הַתְּאֵנָה שָׁם תִּפְרַח אַף תַּחֲנֹט פַּגֶּיהָ הָאֵלָה כָּלִיל תָּשִׁית צֵל עֲנָפֶיהָ הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ בַּרְזֶל אֲבָנֶיהָ שֶׁמֶן חָלָב וּדְבָשׁ יָזוּבוּ צוּרֶיהָ אֶרֶץ צֹאן וּבָקָר כָּל מֶגֶד שָׁמַיִם עֵינוֹת וּתְהוֹמוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי מַיִם הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ בָּהּ בָּחַר אֱלוֹהַּ עָלֶיהָ לִבְקָרִים יָרַד מִגָּבוֹהַּ עִם הָאָבוֹת שָׁם דִּבֵּר בַּחֲלוֹם הַלַּיִל וּבְחִירָיו שָׁם הָלְכוּ מִחַיִל אֶל חַיִל הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ אֶת עַמּוֹ הִסִּיעַ אֲבִי הַנְּבִיאִים עַד הַגְּבוּל הִגִּיעַ שָׁם לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הִתְחַנֵּן לֶאֱלוֹהַּ רַק רָאָה מֵרָחוֹק מֵהַר הַגָּבוֹהַּ הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ שִׁבְטֵי יָהּ יָרְשׁוּ וּבְמִלְחֲמות תְּנוּפָה שָׁם חַרְבָּם לִטְּשׁוּ וּמְשִׁיחֵי אֵל שָׁם עַל כִּסְאוֹתָם יָשְׁבוּ וּנְבִיאִים לַהֲבוֹת אֵשׁ מִשְׁפְּחוֹתָם חָצְבוּ הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ שָׁם שׂוֹרֵר הַמֶּלֶךְ אוֹיְבָיו הִכָּה לֶחִי, הֶעֱבִירָם בַּשֶּׁלַח כָּל אֶבֶן מִקִּיר שָׁם גְּבוּרוֹתָיו תַּבִּיעַ כָּל כָּפִיס מֵעֵץ שָׁם מִזְמוֹרָיו יָרִיעַ הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ שָׁם שַׁעַר שָׁמַיִם בָּנָה מֶלֶךְ חָכָם בִּתְבוּנַת כַּפַּיִם שִׁיר הַשִּׁירִים שָׁם שָׁר וּמְשָׁלָיו הִבִּיעַ אַף קוֹל הַקֹּהֶלֶת בַּקָּהָל הִשְׁמִיעַ הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ שֶׁרָוְתָה דָּמֵנוּ עֵת גָּבַר הָאוֹיֵב וַיֶּרֶב חֲלָלֵינוּ הַמִּקְדָּשׁ שָׁם עָלָה כָּלִיל הַשָּׁמַיִם וִיתוֹמִים הָיִינוּ נִשְׁפַּכְנוּ כַּמַּיִם הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ לֹא כָּל תּוֹחַלְתֵּנוּ עוֹד שָׁמָּה בַּקֹּדֶשׁ יַזְקִינוּ שֳׁרָשֵׁינוּ עַל עַמָּהּ הַמְּרֻדָּף הִיא נוּגָה נִשְׁקְפָה (נִשְׁקָפָה?) נַפְשֵׁנוּ הַמָּרָה לֹא כָּלְתָה נִכְסְפָה (נִכְסָפָה?) הַיְדַעְתֶּם הָאָרֶץ הִיא תִּפְקֹד בָּנֶיהָ נִדְּחֵי צִיּוֹן תֶּאֱסֹף תִּשָּׂא בִּכְתֵפֶיהָ עֵת יָבֹא בֶּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יְחַדֵּשׁ יִשְׁעֵנוּ יַפְרִיחַהידעתם הארץ שם רמון פורח ופרי עץ הדר בעפאים זורח רוח חן יחלוף על שפריר שמים שם תמר והדס רם ישאו כפים הידעתם הארץ שם גפן אדרת תאריך בדיה תבשיל ענבי תפארת התאנה שם תפרח אף תחנוט פגיה האלה כליל תשית צל ענפיה הידעתם הארץ ברזל אבניה שמן חלב ודבש יזובו צוריה ארץ צאן ובקר כל מגד שמים עינות ותהומות נהרי נחלי מים הידעתם הארץ בה בחר אלוה עליה לבקרים ירד מגבוה עם האבות שם דבר בחלום הליל ובחיריו שם הלכו מחיל אל חיל הידעתם הארץ את עמו הסיע אבי הנביאים עד הגבול הגיע שם לעבר הירדן התחנן לאלוה רק ראה מרחוק מהר הגבוה הידעתם הארץ שבטי יה ירשו ובמלחמות תנופה שם חרבם לטשו ומשיחי אל שם על כסאותם ישבו ונביאים להבות אש משפחותם חצבו הידעתם הארץ שם שורר המלך אויביו הכה לחי, העבירם בשלח כל אבן מקיר שם גבורותיו תביע כל כפיס מעץ שם מזמוריו יריע הידעתם הארץ שם שער שמיים בנה מלך חכם בתבונת כפיים שיר השירים שם שר ומשליו הביע אף קול הקוהלת בקהל השמיע הידעתם הארץ שרוותה דמנו עת גבר האויב וירב חללינו המקדש שם עלה כליל השמיים ויתומים היינו נשפכנו כמים הידעתם הארץ לא כל תוחלתנו עוד שמה בקדש יזקינו שורשנו על עמה המרודף היא נוגה נשקפה נפשנו המרה לא כלתה נכספה הידעתם הארץ היא תפקוד בניה נדחי ציון תאסוף תשא בכתפיה עת יבא בן דוד המלך המשיח יחדש ישענו יפריח

המילים הן שיר-ספר ידוע שנדפס לראשונה באוסף "כנסת ישראל" לשנת תרמ"ו, ושב ונדפס במהדורות מוקדמות (בלבד: תר"ס ותרס"ג אך לא תרע"א ותרפ"ב) של השירון הנפוץ "כינור ציון". נראה שהשיר היה חדש כשיצא האוסף, כי לא נכלל בספרו של המשורר "שירי ציון" משנת 1885.

השיר מתכתב עם שיר בגרמנית מאת גיתה על איטליה: Kennst du das Land (מילולית: האם אתה מכיר את הארץ). ראו למשל את מאמרו של אליהו הכהן "הידעת את הארץ? גלגולו של ביטוי" בבלוג של דוד אסף "עונג שבת", 4.10.2019. טקסט עברי קודם שהעביר את הטקסט של גיתה לארץ ישראל הוא "ציון" מאת א. עהרנטייל, נדפס כבר בשנת 1846 ב"כוכבי יצחק" (עמ' 55).

תפוצת השיר הייתה בדרך כלל בלי לחן, ולחן לא שרד, ואולם בכתב העת "השילוח" נשתמרו שתי עדויות על זמרת השיר (במקור בכתיב חסר):

א. אחד העם, "ילקוט קטן", פברואר 1897, סעיף יא (סוף עמ' 87) [תודה למיכה כרמון על ההפניה]

פעם אחת נזדמנתי ל"ערב של שמחה" בבית-ספר לבנ"י, בשביל לראות את ה"נפלאות" שהבטיח המורה הראשי להראות לנו : נערים ונערות יודעים מעט עברית, פרק בתולדות ישראל ועוד. "הכוח המושך" של הערב ההוא היה, בייחוד, שיר עברי, "ציוני", שעתידה הייתה לשיר לפנינו נערה אחת כבת י"ב . השיר מתחיל "הידעתם הארץ , בה..." , והחרוז הזה חוזר בראש כל בית, ואותו הטעימה הנערה בכל פעם בקול רם ובהתרגשות מיוחדת, וכל המסובים -  כמעט כולם מחובבי-ציון שבעיר - התרגשו לעומתה...

ב. שאול טשרניחובסקי בזכרונות ילדותו שנדפסו בכתב העת "השילוח" בשנת 1911 כותב כי:

אחרי שקראתי את "האסיפים" ו"כנסיות ישראל" ונעשיתי חובב-ציון נלהב, הייתי מעמיד בסיר לולב ישן (לולבים רבים היו שמורים בארוננו), ולולב היה בידי וביד אחותי, והיינו הולכים מסביב לשיר ושרים (מביא את אתחלתת הטקסט של "ארץ הצבי").