אבל יחיד

בּוֹשׁוּ מֵאֵבֶל יָחִיד, מִשֶּׁבֶת דּוּמָם וּבְכוֹת עַל כּוֹכַבְכֶם אֲשֶׁר עֻמָּם. בַּאֲבֹד הַכֹּל טוֹב עִם הָעֵדָה הֱיוֹת, עִם הַשְּׁכוּלָה וְהָאוֹבֵדָה, טוֹב הִתְעַנּוֹת עִמָּהּ בְּעֹנִי וּבְצַעַר, כְּעֵץ בַּשּׁוֹאָה הֵרָעֵץ עִם כָּל עֲצֵי הַיַּעַר; כְּעֵץ הִשּׁוֹחַ דֹּם וְנָשׂוֹא רֹאשׁ בְּרָמָה, וְגָאֹה עַל כָּל אֵיד וְעַל כָּל שׁוֹאָה קָמָה! בּוֹשׁוּ מֵאֵבֶל יָחִיד, מִשֶּׁבֶת דּוּמָם וּבְכוֹת עַל כּוֹכַבְכֶם אֲשֶׁר עֻמָּם. נוּדוּ לְדִמְעַת יָחִיד, תְּפַךְ לֹא חֲנוּנָה, רַק בִּבְכִי הָעֵדָה תִּמְצָא אֶת תִּקּוּנָהּ.בושו מאבל יחיד משבת דומם ובכות על כוכבכם אשר עומם באבוד הכול טוב עם העדה היות עם השכולה והאובדה טוב התענות עימה בעוני ובצער כעץ בשואה הירעץ עם כל עצי היער כעץ הישוח דום ונשוא ראש ברמה וגאה על כל איד ועל כל שואה קמה בושו מאבל יחיד משבת דומם ובכות על כוכבכם אשר עומם נודו לדמעת יחיד תפך לא חנונה רק בבכי העדה תמצא את תיקונה

את היצירה הקדיש המלחין לאוריאל (אורי) שטם, בן משפחתו, שנהרג בתאונת רכבת בעת שירותו בבריגדה ב-1943.

על-פי דברים שנאמרו בערב המחווה ליצחק אדל במכללת לוינסקי (2007), היצירה בוצעה לראשונה ב-1954 על ידי מקהלת סמינר לוינסקי בניצוחו של המלחין בערב שהוקדש לאורי ולגיל-הנריק אדל, בנו המאומץ של אדל, שנפטר ממגפת הטיפוס ב-1944, שנה אחרי בן-דודו אורי.