חניתה

עוּרָה, שִׁירִי, לְדוֹבֵב עֲלִילָה הֲרַת חֲרָדוֹת וּגְבוּרָה – עֲלִי, שִׁירָתִי. כְּחַמָּה בְּהִלָּה, חוֹנְנִי הַקְּבָרִים וּשְׁאִי תְּפִלָּה עַל בָּנִים אַלְמוֹנִים בַּּמְּכוֹרָה – סַפְּרִי, שִׁירָתִי עַל כֻּלָּם, עַל כֻּלָּם, אֵיךְ קָבְרוּ אֲחֵיהֶם וַיִּשְׂאוּ אֶת עֻלָּם. עַל בָּנִים אַלְמוֹנִים לְאֻמָּה עִקֵּשָׁה, לֹא אָבוּ הִכָּנַע בַּמֵּצַר – עַל לֶכְתָּם בַּיָּמִים אַחֲרֵי מַחֲרֵשָׁה וְרִבְצָם בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁמָר – סַפְּרִי שִׁירָתִי עַל כֻּלָּם, עַל כֻּלָּם, אֵיךְ עָמְלוּ בַּשָׂדוֹת וַיֻּצַּת יְבוּלָם. הַאֲזִינוּ צוּרִים וְהַקְשִׁיבָה הַיָּם, עֵדַי הַיְקָרִים בַּגָּלִיל – כִּבְשׁוּ בְּחֻבְּכֶם חֲזוֹנֵנוּ הָרָם, עַל לִבְּכֶם הֶעָצוּם שִׂימוּהוּ חוֹתָם עַל הָעֹצֶב הָרַב וְהַגִּיל – שִׁמְרוּהוּ הֵיטֵב לְדוֹר כִּי יָבוֹא, פִּקְדוֹנֵנוּ יִטֹּל, יַצְפִּינוֹ בִּלְבָבוֹ.עורה, שירי, לדובב עלילה הרת חרדות וגבורה – עלי, שירתי. כחמה בהילה, חונני הקברים ושאי תפילה על בנים אלמונים במכורה – ספרי, שירתי על כולם, על כולם, איך קברו אחיהם וישאו את עולם. על בנים אלמונים לאומה עיקשה, לא אבו היכנע במצר – על לכתם בימים אחרי מחרשה ורבצם בלילות על משמר – ספרי שירתי על כולם, על כולם, איך עמלו בשדות ויוצת יבולם. האזינו צורים והקשיבה הים, עדי היקרים בגליל – כבשו בחובכם חזוננו הרם, על לבכם העצים שימוהו חותם על העוצב הרב והגיל – שמרוהו היטב לדור כי יבוא, פקדוננו יטול, יצפינו בלבבו.