סוכתנו - זֶמֶרֶשֶׁת

נִטֹּלָה הַקֶּרֶשׁ, נִקַּח הַמַּסְמֵר - הִנֵּה כְּבָר בָּנִינוּ בְּגֹבַהּ גָּדֵר; הַךְ הַפַּטִּישׁ, הַךְ הַקִּירוֹת, הַךְ וְהַךְ עוֹד וָעוֹד! הָבוּ, הָבִיאוּ הֵנָּה הַסְּכָךְ, הַגִּישׁוּ לְמַעְלָה! כָּכָה וְכָךְ! נְכַס אֶת הַגַּג, נְכַס אֶת הַגַּג! עוֹד מְעַט יִתְקַדֵּשׁ הַחַג. הִנֵּה סֻכָּתֵנוּ עוֹמֶדֶת הָכֵן, קִשַּׁטְנוּ, פֵּאַרְנוּ, לִוִּינוּ לָהּ חֵן. עַתָּה נְבָרֵךְ בָּהּ לוּלָב וְאֶתְרוֹג; אוֹהוֹ, מַה נִּשְׂמַח בָּהּ חַגֵּנוּ לָחֹג! נטולה הקרש, ניקח המסמר - הנה כבר בנינו בגובה גדר; הך הפטיש, הך הקירות, הך והך עוד ועוד! הבו, הביאו הֵנה הסכך, הגישו למעלה! ככה וכך! נכס את הגג, נכס את הגג! עוד מעט יתקדש החג. הנה סוכתנו עומדת הכן, קישטנו, פארנו, ליווינו לה חן. עתה נברך בה לולב ואתרוג; אוהו, מה נשמח בה חגנו לחוג!

מילים: לאה בת-חורין
לחן: לאה בת-חורין

נִטֹּלָה הַקֶּרֶשׁ, נִקַּח הַמַּסְמֵר -

הִנֵּה כְּבָר בָּנִינוּ בְּגֹבַהּ גָּדֵר;

הַךְ הַפַּטִּישׁ, הַךְ הַקִּירוֹת,

הַךְ וְהַךְ עוֹד וָעוֹד!

הָבוּ, הָבִיאוּ הֵנָּה הַסְּכָךְ,

הַגִּישׁוּ לְמַעְלָה! כָּכָה וְכָךְ!

נְכַס אֶת הַגַּג, נְכַס אֶת הַגַּג!

עוֹד מְעַט יִתְקַדֵּשׁ הַחַג.

הִנֵּה סֻכָּתֵנוּ עוֹמֶדֶת הָכֵן,

קִשַּׁטְנוּ, פֵּאַרְנוּ, לִוִּינוּ לָהּ חֵן.

עַתָּה נְבָרֵךְ בָּהּ לוּלָב וְאֶתְרוֹג;