תורת היחסיות

עֶרֶב טוֹב רַבּוֹתַי! זֶהוּ "כָּל הָרוּחוֹת", וַאֲנִי אֵינִי אַינְשְׁטֵין. שְׁמִי: רוֹזִין. אַךְ מֻתָּר לִפְעָמִים גַּם לְקוֹמִיק לִהְיוֹת... אֵיךְ לוֹמַר זֹאת? נֹאמַר נָא: סֶרְיוֹזִי... אַל תֹּאמְרוּ, רַבּוֹתַי: אֵיךְ לָצוֹן תַּחֲמֹד וְהָעֵת - עֵת אַלְבַּנְיָה וּפְּרָג הִיא! - אֵין דָּבָר! אִם הַכֹּל טְרָגִי־קוֹמִי מְאֹד, הֵן מֻתָּר לִי לִהְיוֹת קוֹמִי־טְרָגִי. לֹא תָּמִיד הַנִּבְזוּת הִיא בְּגֶדֶר נִבְזוּת: וְיֶשְׁנוֹ גַם כִּעוּר שֶׁבַּיֹּפִי. זֶה נִרְאֶה כְּאַבְּסוּרְד, אוֹ תּוֹרַת הַיַּחֲסוּת, אִם לוֹמַר בְּסִגְנוֹן פִילוֹסוֹפִי. לְמָשָׁל: הַשֵּׁמוֹת, הִגָּיוֹן שֶׁל שָׂפָה! וְעַל כָּךְ חֲכָמִים כְּבָר הִזְהִירוּ: לֹא כָּל טוֹבָה – טוֹבָה! לֹא כָּל יָפָה – יָפָה; וּפְלוֹנִי שְׁמוֹ אַרְיֵה - וַחֲזִיר הוּא. אוֹ יֵשׁ פֹּעַל "לָצֵאת". הוּא מוּבָן מֵאֵלָיו. אַךְ כַּמָּה יַחֲסִיּוּת עַל כָּל צַעַד: יֵשׁ יוֹצֵא... לַחָפְשִׁי, יֵשׁ יוֹצֵא... מִכֵּלָיו. יֵשׁ, חָלִילָה, יוֹצֵא... מִן הַדַּעַת. אוֹ הַפֹּעַל "חָזוֹר". הַמִּלָה חֲשׁוּבָה! - אַךְ סְתוּמָה כְּ"בֵין מַעֲרִיב לְמִנְחֶה". יֵשׁ חוֹזֵר... עַל פְּתָחִים. יֵשׁ חוֹזֵר... בִּתְשׁוּבָה. אַךְ אֲבוֹי אִם חוֹזֵר הוּא... מִמִּינְכֶן. אַף בַּפֹּעַל "פָּשׁוֹט" יֵשׁ גַּם חֹשֶׁךְ גַּם אוֹר, - זֶה מֻשָּׂג דִּיאַלֶקְטִי שֶׁל הֶגֶל: יֵשׁ פּוֹשֵׁט... אֶת הַיָּד. יֵשׁ פּוֹשֵׁט... אֶת הָעוֹר. יֵשׁ חָלִילָה, פּוֹשֵׁט... אֶת הָרֶגֶל. אוֹ - מָשָׁל, אֵיךְ הוֹפְכִים הַקְּלָלוֹת לְבְרָכוֹת. - זֶה עִנְיָן עַד מְאֹד דֶּלִִיקֵטִי... אִם אָמַר לְךְ אִישׁ: "לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת!" אֵיךְ הֵגַבְתָּ עַל כָּךְ? הֵן יָדַעְתִּי: אָז הִרְבַּצְתָּ, אָחִי, בְּשִׁנָּיו כִּגְמוּלוֹ לְמַזְכֶּרֶת הַנִּין וְהַנֶּכֶד. וְהַיּוֹם - "לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת!" - לָמָּה לֹא?! - וְאֵין אִישׁ מְסָרֵב עוֹד לָלֶכֶת. וְעַל כֵּן, רַבּוֹתַי, אֵיךְ אוֹמֵר הָרוּסִי: "לֹא כָּל זִיו הוּא זָהָב". - זֹאת אוֹמֶרֶת: אִם הַכֹּל בָּעוֹלָם הוּא כָּל־כָּךְ יַחֲסִי, - אַל תִּסְמֹךְ בְּעִתּוֹן עַל כּוֹתֶרֶת. אִם כָּתוּב, לְמָשָׁל: "הַשֻּׁלְחָן הֶעָגֹל", הִזָּהֵר נָא וּקְרָא זֹאת בְּחֶשֶד: בֵּין עִגּוּל לִמְשֻׁלָּשׁ אֵין הֶבְדֵּל פֹּה גָּדוֹל, וְהַסּוֹף הוּא... אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת. אִם הוֹפְכִים אֶת "צִיוֹן" לְ"לִיקְבִידַ-צִיּוֹן" אוֹ בְּנֻסַָּח אַנְגְּלִי: "צִיּוֹן קַלִי", - זֶה נִקְרָא בָּעוֹלָם: "אִינְטֶרְפְּרֶטַ-צִיּוֹן" עַל פִּי חֹק אַלְבִּיוֹן מוּסִיקָלִי. וְעַל כֵּן, רַבּוֹתַי זֶהוּ "כָּל הָרוּחוֹת", וַאֲנִי אֵינִי אַינְשְׁטֵין. שְׁמִי: רוֹזִין. אַךְ סִלְחוּ, כִּי הַיּוֹם הִשְׁתַּדַּלְתִּי לִהְיוֹת בְּמוּבָן יַחֲסִי קְצָת סֶרְיוֹזִי.ערב טוב רבותיי זהו כל הרוחות ואני איני איינשטיין, שמי רוזין אך מותר לפעמים גם לקומיק להיות איך לומר זאת? נאמר נא: סריוזי אל תאמרו רבותיי אך לצון תחמוד והעת עת אלבניה ופרג היא אין דבר אם הכול טרגי־קומי מאוד הן מותר לי להיות קומי־טרגי לא תמיד הנבזות היא בגדר נבזות וישנו גם כיעור שביופי זה נראה כאבסורד או תורת היחסות אם לומר בסגנון פילוסופי למשל השמות הגיון של שפה ועל כך חכמים כבר הזהירו לא כל טובה טובה ולא כל יפה יפה ופלוני שמו אריה וחזיר הוא או יש פועל לצאת הוא מובן מאליו אך כמה יחסיות על כל צעד יש יוצא לחופשי, יש יוצא מכליו יש חלילה יוצא מן הדעת או הפועל חזור המילה חשובה אך סתומה ב"בין מעריב למינדה" יש חוזר על פתחים, יש חוזר בתשובה אך אבוי אם חוזר הוא מימנכן אף בפועל פשוט יש גם חושך גם אור זה משג דיאלקטי של הגל יש פושט את היד יש פושט את העור יש חלילה פושט את הרגל או משל איך הופכים הקללות לברכות זה ענין עד מאוד דליקטי אם אמר לך איש לך לכל הרוחות איך הגבת על כך הן ידעתי אז הרבצת אחי בשיניו כגמולו למזכרת הנין והנכד והיום "לך לכל הרוחות" למה לא ואין איש מסרב עוד ללכת ועל כן רבותיי איך אומר הרוסי "לא כל זיו הוא זהב" זאת אומרת אם הכול בעולם הוא כל־כך יחסי אל תסמוך בעיתון על כותרת אם כתוב למשל "השולחן העגול" היזהר נא וקרא זאת בחשד בין עגול למשולש אין הבדל כה גדול והסוף הוא אצבע משלשה אם הופכים את ציון ל"לקביד ציון" או בנוסח אנגלי ציון קלי זה נקרא בעולם אינטרפרט ציון על פי חוק אלביון מוסיקלי ועל כן רבותיי זהו "כל הרוחות" ואני איני איינשטין שמי רוזין אך סלחו כי היום השתדלתי להיות במובן יחסי קצת סריוזי

השיר מתוך ההצגה "הגפיר האמיץ יחיא", שם שר אותו מתתיהו רוזין. זיהוי המלחין על פי התוכנייה, אולם הלחן אבוד.

המילים על פי ארכיון אברהם שלונסקי, מובאות כאן בנוסח מקוצר כפי שנדפסו בעיתון "במחנה" לאחר פטירתו של רוזין.

מתוך גיליון 18.5.1950  ב' סיון תש"י  עמוד 15

מקור: "במחנה (עיתון)"