שירה

שירה על רכים פניה לה, על אבן טבעתה לה על כבשה הנמוך לה שירי בא ! על שחור תלתליך לך, על כפור שושניך לך, על אגלי דמעיך לך שירי סח ירוקים פני לי, אין אבן בטבעתי לי, אף שמם זה כבשי לי, אך יחדיו נבואה טוביה ולאה! שירתנו מה נוגה עצבה כארצנו. אבל מלאה הכוס אף הרעלה כוסנו, נגע בה, נגע שנינו, בה גם נשרוף שפתינו, נבואה טוביה ולאה! אך לא שירי זה עצב – עצב בעני האור ! לא הששון בם מבריק – אך כפור שערי כפור. לא כרנו מתנוצץ – אך פרחי הבור. פניה לה, טבעתה לה זה כבשה לה אשרי בא!