תינוק חפץ להיות גדול

תִּינוֹק חָפֵץ לִהְיוֹת גָּדוֹל וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ בְּסַךְ הַכֹּל וּמֶה עָשָׂה אוֹתוֹ בַּרְנָשׁ? כּוֹבַע אָבִיו לָרֹאשׁ חָבַשׁ לָבַשׁ מְעִילוֹ הָרָחָב וּבְסַנְדָּלָיו רַגְלָיו תָּחַב גַּם הַמַּקֵּל לָקַח הַגּוּץ וּמְלֵא גָּאוֹן יָצָא לַחוּץ הַבִּיטוּ נָא! אֵינִי קָטֹן אֲנִי אַבָּא, אֲנִי אָדוֹן! וּכְלָל לֹא חָשׁ אוֹתוֹ אַבָּא שֶׁבַּכּוֹבַע רֹאשׁוֹ נֶחְבָּא תָּמַהּ בָּרְחוֹב אָז כָּל רוֹאֶה צָחַק עֲלֵי אָדוֹן קָט זֶה הוֹ-הוֹ, כּוֹבַע! קָרְאוּ בִּצְחוֹק לְאָן תּוֹלִיךְ אֶת הַתִּינוֹק? תינוק חפץ להיות גדול והוא בן-שש בסך הכל ומה עשה אות ברנש? כובע אביו לראש חבש לבש מעילהו הרחב ובסנדליו רגליו תחב גם המקל לקח הגוץ ומלא גאון יצא לחוץ הביטו נא! איני קטון אני אבא, אני אדון! וכלל לא חש אותו אבא שבכובע ראשו נחבא תמה ברחוב אז כל רואה צחק עלי אדון קט זה הו-הו, כובע! קראו בצחוק לאן תוליך את התינוק?

הנוסח העברי המלא נדפס ב"ספריה קטנה לילדים, מדרגה ראשונה", כרך שני חוברת ד'. הפרסום אינו נושא תאריך, אך אוריאל אופק מתארך את החוברת לשנת תרע"ז. ראו "ספרות הילדים העברית 1900 - 1948", עמ' 165. בפרסום זה נכתב "תר' א. אברונין" (ר' צילום להלן) ומכאן שהיה לשיר מקור לועזי. נוסח מקוצר נדפס עוד קודם לכן ב"ספר השירים" של אידלזון [קובץ ראשון] בשנת תרע"ב.

במקור מנוקד "חפץ" בלשון הווה, אף שהמשך הטקסט בלשון עבר.

מקור: "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר", כתר, 1990, עמוד 44