בְּסֻכָּה קְטַנָּה בְּיִשּׁוּב נִדָּח
עַל מִטָּתוֹ יוֹשֵׁב חֲבֵר פַּלְמָ"ח
הַרְחֵק מִן הַבַּיִת הוּא נִמְצָא
וְשָׁמָּה הִיא הָאֲהוּבָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ
הָיוּ יָמִים, הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד
אֵין כְּבָר חִבּוּקִים וְאֵין כְּבָר נְשִׁיקוֹת
בִּמְקוֹם אֶל הַוָּדִי הַנֶּחְמָד
צָרִיךְ לָרוּץ אֶל הַמִּפְקָד
וְהוּא כָּל-כָּךְ בָּדָד
עוֹד יוֹם יָבוֹא וְכָל זֶה יִגָּמֵר
אֵלֶיהָ הוּא יָשׁוּב, הַבַּיְתָה יְמַהֵר
בָּעֶרֶב הוּא יִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ
כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר קָרָה
הוּא לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ.