כל אחד

אַל נָא תֹּאמַר: רְאוּ, אָדָם צוֹעֵד זָקוּף, בָּטוּחַ יָנוּד שָׂמֵחַ בַּמִּשְׁעוֹל. אֶת נֵטֶל יְגוֹנָיו נָשָׂא הַרְחֵק הַרְחֵק הָרוּחַ - וְלֹא נוֹתַר מִן הָאֶתְמוֹל. אַל נָא תֹּאמַר, כִּי אָנֹכִי הֵיטֵב הֵיטֵב יוֹדֵעַ: שֶׁאֵין מָנוֹס מִן הֶעָבָר וְכָל אֶחָד אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ מֵנִיס אֶל חוֹף רוֹגֵעַ, בְּלַיְלָה אֵין-סוֹפִי וָקַר. כָּל אֶחָד מִמַּשֶּׁהוּ בּוֹרֵחַ, נָס בַּסֵּתֶר אֶל הַשַּׁחַר, אֶל הָאוֹר. לִכְאוֹרָה בַּשְּׁבִיל צוֹעֵד שָׂמֵחַ, אַךְ בְּתוֹךְ חַדְרֵי לִבּוֹ לָעַד יִזְכֹּר: יוֹם אָבִיב אֲשֶׁר דָּעַךְ, צְרוֹר תִּקְווֹת אֲשֶׁר נָבַל, קֶבֶר - בּוֹר בּוֹדֵד, נִשְׁכָּח, וְהָרֵע בּוֹ מוּטָל, וּבְלֵב כָּל אִישׁ יִשְׁכֹּן סוֹד עָצוּב, עָצוּב כָּל כָּךְ, הֵד שֶׁל קְרָב לֹא אַחֲרוֹן, יַעֲלֶה שׁוּב, יִתְלַקַח. אַךְ אֵין לִתְהוֹת וְאֵין לִשְׁאֹל לְאָן הָאִישׁ בּוֹרֵחַ וְאֶת שָׂדֵהוּ לֹא יַחֲרֹשׁ. הָלֹךְ יֵלֵךְ לוֹ בְּדַרְכּוֹ, שׁוֹתֵק כְּמוֹ יָרֵחַ, וְאֶת גַּנּוֹ לָעַד יִטֹּשׁ. צָמֵא כְּמוֹ מִדְבָּר יָנוּד הָאִישׁ, יִרְצֶה לִשְׁכֹּחַ, לָנוּס מִצִּפֳּרְנֵי הָאוֹר. אֲבָל סוֹדוֹ כְּמוֹ דַּרְדָּר עוֹלֶה, מוֹסִיף לִפְרֹחַ, וְגַם הָאִישׁ יוֹסִיף לִנְדֹּד. כָּל אֶחָד מִמַּשֶּׁהוּ בּוֹרֵחַ...אל נא תאמר: ראו, אדם צועד זקוף, בטוח ינוד שמח במשעול. את נטל יגוניו נשא הרחק הרחק הרוח - ולא נותר מן האתמול. אל נא תאמר, כי אנוכי היטב היטב יודע: שאין מנוס מן העבר וכל אחד אך את נפשו מניס אל חוף רוגע, בלילה אין-סופי וקר. כל אחד ממשהו בורח, נס בסתר אל השחר, אל האור. לכאורה בשביל צועד שמח, אך בתוך חדרי ליבו לעד יזכור: יום אביב אשר דעך, צרור תקוות אשר נבל, קבר - בור בודד, נשכח, והרע בו מוטל, ובלב כל איש ישכון סוד עצוב, עצוב כל כך, הד של קרב לא אחרון, יעלה שוב, יתלקח. אך אין לתהות ואין לשאול לאן האיש בורח ואת שדהו לא יחרוש. הלוך ילך לו בדרכו, שותק כמו ירח, ואת גנו לעד יטוש. צמא כמו מדבר ינוד האיש, ירצה לשכוח, לנוס מציפרני האור. אבל סודו כמו דרדר עולה, מוסיף לפרוח, וגם האיש יוסיף לנדוד. כל אחד ממשהו בורח...
מילים: אברהם בן-זאב
לחן: דוד זהבי


המילים
אַל נָא תֹּאמַר: רְאוּ, אָדָם צוֹעֵד זָקוּף, בָּטוּחַ

יָנוּד שָׂמֵחַ בַּמִּשְׁעוֹל.

אֶת נֵטֶל יְגוֹנָיו נָשָׂא הַרְחֵק הַרְחֵק הָרוּחַ -

וְלֹא נוֹתַר מִן הָאֶתְמוֹל.


אַל נָא תֹּאמַר, כִּי אָנֹכִי הֵיטֵב הֵיטֵב יוֹדֵעַ:

שֶׁאֵין מָנוֹס מִן הֶעָבָר

וְכָל אֶחָד אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ מֵנִיס אֶל חוֹף רוֹגֵעַ,

בְּלַיְלָה אֵין-סוֹפִי וָקַר.


כָּל אֶחָד מִמַּשֶּׁהוּ בּוֹרֵחַ,

נָס בַּסֵּתֶר אֶל הַשַּׁחַר, אֶל הָאוֹר.

לִכְאוֹרָה בַּשְּׁבִיל צוֹעֵד שָׂמֵחַ,

אַךְ בְּתוֹךְ חַדְרֵי לִבּוֹ לָעַד יִזְכֹּר:

יוֹם אָבִיב אֲשֶׁר דָּעַךְ,

צְרוֹר תִּקְווֹת אֲשֶׁר נָבַל,

קֶבֶר - בּוֹר בּוֹדֵד, נִשְׁכָּח,

וְהָרֵע בּוֹ מוּטָל,

וּבְלֵב כָּל אִישׁ יִשְׁכֹּן

סוֹד עָצוּב, עָצוּב כָּל כָּךְ,

הֵד שֶׁל קְרָב לֹא אַחֲרוֹן,

יַעֲלֶה שׁוּב, יִתְלַקַח.


אַךְ אֵין לִתְהוֹת וְאֵין לִשְׁאֹל לְאָן הָאִישׁ בּוֹרֵחַ

וְאֶת שָׂדֵהוּ לֹא יַחֲרֹשׁ.

הָלֹךְ יֵלֵךְ לוֹ בְּדַרְכּוֹ, שׁוֹתֵק כְּמוֹ יָרֵחַ,

וְאֶת גַּנּוֹ לָעַד יִטֹּשׁ.


צָמֵא כְּמוֹ מִדְבָּר יָנוּד הָאִישׁ, יִרְצֶה לִשְׁכֹּחַ,

לָנוּס מִצִּפֳּרְנֵי הָאוֹר.

אֲבָל סוֹדוֹ כְּמוֹ דַּרְדָּר עוֹלֶה, מוֹסִיף לִפְרֹחַ,

וְגַם הָאִישׁ יוֹסִיף לִנְדֹּד.


כָּל אֶחָד מִמַּשֶּׁהוּ בּוֹרֵחַ...

אל נא תאמר: ראו, אדם צועד זקוף, בטוח
ינוד שמח במשעול.
את נטל יגוניו נשא הרחק הרחק הרוח -
ולא נותר מן האתמול.

אל נא תאמר, כי אנוכי היטב היטב יודע:
שאין מנוס מן העבר
וכל אחד אך את נפשו מניס אל חוף רוגע,
בלילה אין-סופי וקר.

כל אחד ממשהו בורח,
נס בסתר אל השחר, אל האור.
לכאורה בשביל צועד שמח,
אך בתוך חדרי ליבו לעד יזכור:
יום אביב אשר דעך,
צרור תקוות אשר נבל,
קבר - בור בודד, נשכח,
והרע בו מוטל,
ובלב כל איש ישכון
סוד עצוב, עצוב כל כך,
הד של קרב לא אחרון,
יעלה שוב, יתלקח.

אך אין לתהות ואין לשאול לאן האיש בורח
ואת שדהו לא יחרוש.
הלוך ילך לו בדרכו, שותק כמו ירח,
ואת גנו לעד יטוש.

צמא כמו מדבר ינוד האיש, ירצה לשכוח,
לנוס מציפרני האור.
אבל סודו כמו דרדר עולה, מוסיף לפרוח,
וגם האיש יוסיף לנדוד.

כל אחד ממשהו בורח...




 פרטים נוספים

ביצוע:

 

דפנה זהבי 
שנת הקלטה: 2003
מקור: מתוך ערב ניגונים לדוד זהבי 2003


ביצוע:

 

יפה ירקוני 
עיבוד: חנן וינטרניץ
שנת הקלטה: 1957
מקור: התקליט "אל נא תאמר לי שלום" (1966)

ביצוע:

 

האירוסים - זמרי בית אלפא 
עיבוד: רפי פסחזון
שנת הקלטה: 1987
מקור: התקליט השני של להקת האירוסים

 סולנים: עודד ירון וחגית לירון

תודה ללהקת האירוסים על ההקלטה


על השיר

השיר נדפס (מילים ותווים) בעתון "במעלה", כרך כ"ז חוברת 11 בתאריך 15.6.57

האזינו כאן לאברהם בן זאב, מחבר מילות השיר, מספר לעמליה רוזן על השיר ומקריא את הפזמון שלו (תכנית רדיו בגלי צה"ל, 1989)


ביצועים נוספים (יוטיוב):

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים


תיווי: הלל אילת
תגיות




עדכון אחרון: 16.02.2022 07:32:06


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: