הָיֹה הָיָה בְּרוּךְ קֶסֶם רֹן מֵיתָר עֲלֵי עוּגָב, עִם רֶטֶט לוֹ, עִם פֶּלֶא צְלִיל – שִׁירוֹ הֵקֵר לֵבָב. שִׁירוֹ הֵקֵר לֵב חַי וָגֵא, יָדַע רַנֵּן וּסְפֹד, עֲלֵי מֵיתָר פָּרַט הִסְעִיר שִׁירַת עֱנוּת וִיקֹוד. דִּמְעוֹת אֱנוֹשׁ וִיגוֹן אֻמָּה, שַׁוְעַת דּוֹרוֹת עָבָרוּ, עֶרְגַּת גְּאֻּלָּה, תִּקְוַת לְאֹם – בְּהֶמְיַת שִׁירוֹ נִצְרָרוּ. אַךְ עֵת הִמְרִיא, גָּאָה הַשִּׁיר מִמְּרִי הַכְּאֵב הָעַז, עִם סַעַר רֹן וְרַעַם צְלִיל – פָּקַע מֵיתַר הַפָּז. הָיֹה הָיָה מֵיתָר פְּלָאִים לְלֵב לוֹהֵט וָרָם נִתַּק מֵיתָר, קָפָא הַלֵּב, לָעַד נָדַם, נָדַם.היה היה ברוך קסם רון מיתר עלי עוגב, עים רטט לו, עים פלא צליל – שירו הקר לבב. שירו הקר לב חי וגא, ידע רנן וספוד, עלי מיתר פרט הסעיר שירת ענות ויקוד. דמעות אנוש ויגון אומה, שועת דורות עברו, ערגת גאולה, תקות לאום – בהמית שירו נצררו. אך עת המריא, גאה השיר ממרי הכאב העז, עים סער רון ורעם צליל – פקע מיתר הפז. היה היה מיתר פלאים ללב לוהט ורם ניתק מיתר, קפא הלב, לעד נדם, נדם.