הָיֹה הָיָה בְּרוּךְ קֶסֶם רֹן
מֵיתָר עֲלֵי עוּגָב,
עִם רֶטֶט לוֹ, עִם פֶּלֶא צְלִיל –
שִׁירוֹ הֵקֵר לֵבָב.
שִׁירוֹ הֵקֵר לֵב חַי וָגֵא,
יָדַע רַנֵּן וּסְפֹד,
עֲלֵי מֵיתָר פָּרַט הִסְעִיר
שִׁירַת עֱנוּת וִיקֹוד.
דִּמְעוֹת אֱנוֹשׁ וִיגוֹן אֻמָּה,
שַׁוְעַת דּוֹרוֹת עָבָרוּ,
עֶרְגַּת גְּאֻּלָּה, תִּקְוַת לְאֹם –
בְּהֶמְיַת שִׁירוֹ נִצְרָרוּ.
אַךְ עֵת הִמְרִיא, גָּאָה הַשִּׁיר
מִמְּרִי הַכְּאֵב הָעַז,
עִם סַעַר רֹן וְרַעַם צְלִיל –
פָּקַע מֵיתַר הַפָּז.
הָיֹה הָיָה מֵיתָר פְּלָאִים
לְלֵב לוֹהֵט וָרָם
נִתַּק מֵיתָר, קָפָא הַלֵּב,
לָעַד נָדַם, נָדַם.