מר-חשון

עוֹד שַׂר תִּשְׁרֵי אֵיתָן יִמְלֹךְ, סְבִיבוֹתָיו סֻכּוֹת – ‏וּמַר חֶשְׁוָן הִנֵּה יִדְרֹךְ עַל שְׁדֵמוֹת סְדוּקוֹת. בְּרַעַם בָּא, בִּבְרַק דִּי נוּר, רָכוּב עַל סוּס – עָנָן, מַצְלִיף-מַזְלִיף עַל שְׂדֵה הַבּוּר, עַל עֲזוּבַת הַגַּן. ‏ וּמִדַּפֵּק הוּא עַל תְּרִיס וּמְקַשְׁקֵשׁ עַל גַּג, כְּמוֹ יִקְרָא, כְּמוֹ יַכְרִיז: "הַקֵּץ לִימֵי הֶחָג!" וּכְמוֹ יַזְכִּיר: "הוֹ, בֶּן-אָדָם, לָעֲבוֹדָה עֵת צֵאת! מִי אֶל יַלְקוּט, מִי אֶל סַדָּן, מִי אֶל מַעְדֵּר וָאֵת!"‏עוד שר תשרי איתן ימלוך, סביבותיו סוכות – ‏ומר חשוון הנה ידרוך על שדמות סדוקות. ברעם בא, בברק די נור, רכוב על סוס – ענן, מצליף-מזליף על שדה הבור, על עזובת הגן. ‏ ומדפק הוא על תריס ומקשקש על גג, כמו יקרא, כמו יכריז: "הקץ לימי החג!" וכמו יזכיר: "הו, בן-אדם, לעבודה עת צאת! מי אל ילקוט, מי אל סדן, מי אל מעדר ואת!"‏

מקור: "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר", כתר, 1990, עמוד 79