עוֹד שַׂר תִּשְׁרֵי אֵיתָן יִמְלֹךְ,
סְבִיבוֹתָיו סֻכּוֹת –
וּמַר חֶשְׁוָן הִנֵּה יִדְרֹךְ
עַל שְׁדֵמוֹת סְדוּקוֹת.
בְּרַעַם בָּא, בִּבְרַק דִּי נוּר,
רָכוּב עַל סוּס – עָנָן,
מַצְלִיף-מַזְלִיף עַל שְׂדֵה הַבּוּר,
עַל עֲזוּבַת הַגַּן.
וּמִדַּפֵּק הוּא עַל תְּרִיס
וּמְקַשְׁקֵשׁ עַל גַּג,
כְּמוֹ יִקְרָא, כְּמוֹ יַכְרִיז:
"הַקֵּץ לִימֵי הֶחָג!"
וּכְמוֹ יַזְכִּיר: "הוֹ, בֶּן-אָדָם,
לָעֲבוֹדָה עֵת צֵאת!
מִי אֶל יַלְקוּט, מִי אֶל סַדָּן,
מִי אֶל מַעְדֵּר וָאֵת!"