זֶה הָעֶרֶב אַךְ נָשִׁירָה
עַל גַּן עֵדֶן, כֶּרֶם פָּז.
אַגָּדָה אֲשֶׁר הִזְהִירָה
מֵעוֹלָם וְעוֹד מֵאָז
אֵי בְּאֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת
חַי אָדָם וְגַם חַוָּה,
וַיֹּאכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת
וְתִתְגַּל הָאַהֲבָה
[כולם]
חוּלוּ חוּלוּ שִׁירוּ שִׁיר
כָּל בָּחוּר וְכָל צָעִיר
כִּי הַשְּׁנַיִם הֵם אֶחָד
כֵּן נִשְׁבָּעוּ עֲדֵי עַד.
וַיֹּאכְלוּ מֵהַתַּפּוּחַ
וַיִּרְאוּ פִּתְאֹם חֲלוֹם.
וַתַּסְעִיר אוֹתָם הָרוּחַ
וְהַלֵּב יַרְנִין יֵהוֹם
אָמְרָה חַוָּה: "הוֹי הַתַּפּוּחַ
מַה מָּתוֹק הוּא, הוֹי אִישִׁי"
וַתִּפְרֹט לָהֶם הָאוֹחַ
רַחַשׁ אַהַב חֲרִישִׁׁי.
[כולם]
חוּלוּ חוּלוּ...
"חַי אֲנִי וּבִי נִשְׁבַּעְתִּי"
שָׂח אָדָם אֶל בַּת חַוָּה
"מִכָּל חֶמְדוֹת אַחַת יָדַעְתִּי
זוֹהִי אַתְּ הָאַהֲבָה"
וּמֵאָז, מִתֹּם תַּפּוּחַ
שִׁיר דּוֹדִים בָּא לָעוֹלָם.
הַרְבֵּה שִׁירִים נָשָׂא הָרוּחַ;
שִׁיר אֶחָד חַי וְקַיָּם.
[כולם]
חוּלוּ חוּלוּ...