זֶה הָעֶרֶב אַךְ נָשִׁירָה עַל גַּן עֵדֶן, כֶּרֶם פָּז. אַגָּדָה אֲשֶׁר הִזְהִירָה מֵעוֹלָם וְעוֹד מֵאָז אֵי בְּאֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת חַי אָדָם וְגַם חַוָּה, וַיֹּאכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת וְתִתְגַּל הָאַהֲבָה [כולם] חוּלוּ חוּלוּ שִׁירוּ שִׁיר כָּל בָּחוּר וְכָל צָעִיר כִּי הַשְּׁנַיִם הֵם אֶחָד כֵּן נִשְׁבָּעוּ עֲדֵי עַד. וַיֹּאכְלוּ מֵהַתַּפּוּחַ וַיִּרְאוּ פִּתְאֹם חֲלוֹם. וַתַּסְעִיר אוֹתָם הָרוּחַ וְהַלֵּב יַרְנִין יֵהוֹם אָמְרָה חַוָּה: "הוֹי הַתַּפּוּחַ מַה מָּתוֹק הוּא, הוֹי אִישִׁי" וַתִּפְרֹט לָהֶם הָאוֹחַ רַחַשׁ אַהַב חֲרִישִׁׁי. [כולם] חוּלוּ חוּלוּ... "חַי אֲנִי וּבִי נִשְׁבַּעְתִּי" שָׂח אָדָם אֶל בַּת חַוָּה "מִכָּל חֶמְדוֹת אַחַת יָדַעְתִּי זוֹהִי אַתְּ הָאַהֲבָה" וּמֵאָז, מִתֹּם תַּפּוּחַ שִׁיר דּוֹדִים בָּא לָעוֹלָם. הַרְבֵּה שִׁירִים נָשָׂא הָרוּחַ; שִׁיר אֶחָד חַי וְקַיָּם. [כולם] חוּלוּ חוּלוּ...זה הערב אך נשירה על גן עדן כרם פז. אגדה אשר הזהירה מעולם ועוד מאז אי בארץ לא נודעת חי אדם וגם חוה, ויאכלו מעץ הדעת ותתגל האהבה [כולם] חולו חולו שירו שיר כל בחור וכל צעיר כי השניים הם אחד כן נשבעו עדי עד. ויאכלו מהתפוח ויראו פתאום חלום. ותסעיר אותם הרוח והלב ירנין יהום אמרה חוה: "הוי התפוח מה מתוק הוא, הוי אישי" ותפרוט להם האוח- רחש אהב חרישי. [כולם] חולו חולו.... "חי אני ובי נשבעתי" שח אדם אל בת חוה "מכל חמדות אחת ידעתי זוהי את האהבה" ומאז, מתום תפוח שיר דודים בא לעולם. הרבה שירים נשא הרוח- שיר אחד חי וקיים. [כולם] חולו חולו....