פֹּה בִּמְקוֹם אֲבוֹתַי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים
כְּבָר הָיוּ גוֹי כַּבִּיר – עַם הַחַשְׁמוֹנָאִים
פֹּה תִּפְאֶרֶת עַמֵּנוּ נִבְנֶה, גַם נָקִים,
אַף נָגִיל וּנְזָמֵרָה זִמְרַת-בֵּיתָ"רִים.
בֵּיתָ"רִי, קוּם לֵכָה
הָבָה אֹשֶׁר לְעַמֶּךָ
נֹעַר כִּי עִמָּנוּ –
הֶעָתִיד הוּא לָנוּ!
מֵאַרְצוֹת הַגּוֹלָה בֵּיתָ״רִים יַעֲלוּ,
אֶת אַרְצֵנוּ כְּקֶדֶם יַשְׁקוּ וְיַפְרוּ;
וְאַחַר גַּם אֲנַחְנוּ, גְּדוּדֵי-נְעוּרִים,
כֹּה נֵלֵךְ וְנָבוֹא בְּשִׁירַת-בֵּיתָ"רִים.
בֵּיתָ"רִי, קוּם לֵכָה...
בַּמִּסְדָּר דֹּם נִצָּב יַשְׁמִיעוּנוּ פְּקֻדָּה
וּבְאָזְנַי יְצַלְצֵל שְׂחוֹק-הַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ;
הַמְּפַקֵּד מְיַסֵּר – בַּמַחֲנֶה דּוּמִיָּה
וַאֲנִי אַךְ חוֹלֵם לַבֵּיתָ"רִיָּה.
בֵּיתָ"רִי, קוּם לֵכָה...
"חֹק – מִשְׁמַעַת שְׁמֹר: דֹּם עֲמֹד בַּשּׁוּרָה,
דֹּם צַיֵּת לַמְּפַקֵּד, דֹּם צַיֵּת לַפְּקֻדָּה.
כֶּתֶר-סֵמֶל לָרֹאשׁ, רָם הַדֶּגֶל הָרִים" –
כֹּה לִקְרַאת הֶעָתִיד עֹז נִדְרֹךְ, בֵּיתָ"רִים.
בֵּיתָ"רִי, קוּם לֵכָה...
וּבְצוֹק-הָעִתִּים הַפְּרוּטָה כִּי תֶּחְסַר
תְּחַזֵּק אֶת לִבִּי רַעְיָתִי, בַּת-בֵּיתָ"ר,
וְיָנוּס כָּל יָגוֹן, וְנָשִׁיר שִׁירַת-יָהּ:
"הוֹ, מַה טּוֹבוּ דּוֹדַיִךְ, בֵּיתָ"רִיָּה!"
בֵּיתָ"רִי, קוּם לֵכָה...
לָנוּ דֶגֶל אֶחָד וְהוּא תְּכֵלֶת-לָבָן,
כֹּה תְּהִי גַּם דַּרְכֵּנוּ וְכֹה – הַבִּנְיָן;
נְשָׁרֵת אֶת עַמֵּנוּ כִּבְנֵי-מַכַּבִּים,
כִּי עַל-כֵּן נִקְרָאִים אָנוּ גְּדוּד-בֵּיתָ"רִים.
פזמון: