שיר הבנות

עִם תֹּם הַשָּׁנָה הִגִּיעָה שְׁמוּעָה עַל צָרָה חֲדָשָׁה לֹא הָיְתָה כְּמוֹתָהּ בֵּין כְּלַל הַצָּרוֹת שֶׁכְּבָר קַיָּמוֹת נוֹסְפוּ עוֹד עָלֵינוּ בָּנוֹת בָּנוֹת עָלַיִךְ כַּדּוּרִי עִם תֹּם חַ"י שְׁנוֹת נְזִירוּת שָׁבְתוּ מִזְרוֹנִים וְנָשַׁמּוּ מָקוֹם נְפַנֶּה לַבָּנוֹת. אַךְ רֶגַע, חַבְרַיָּה, הַמְתִּינוּ שִׁמְעוּ הֶמְשֵׁךְ לַדָּבָר, אָזְנֵיכֶם נָא הַטּוּ כִּמְעָט לֹא עָבְרוּ פֹּה שְׁלוֹשָׁה יְרָחִים אוֹיָה, מִלְחֶמֶת אָחִים. בָּנוֹת עָלַיִךְ כַּדּוּרִי... דּוֹן ז'וּאָנִים הוֹפִיעוּ מִכָּל הַפִּנּוֹת, כְּהֶרֶף הֵחֵלּוּ תִּגְרוֹת וּמַכּוֹת, כָּל יוֹם שָׂם אַחַת מַטָּרָה בְּדַרְכּוֹ, "חֲתִיכָה" לוֹ יִבְחַר כִּלְבָבוֹ. בָּנוֹת עָלַיִךְ כַּדּוּרִי... עֵינֵי דּוֹן ז'וּאָנִים וּסְתָם כָּךְ הַשְּׁאָר הָיוּ נְשׂוּאוֹת לְלִבְנַת הַשֵּׂעָר כַּחֲטָף הוֹפִיעָה וּכְבָר עֵינֵי כֹּל עָלֶיהָ עָטוּ... רַק לִזְלֹל. בָּנוֹת עָלַיִךְ כַּדּוּרִי... מֵאָז לִמּוּדִים בָּטְלוּ נִשְׁכְּחוּ אוֹתָן הַבָּנוֹת בִּמְחִי יָד דָּחוּ, כְּדֵי לַעֲצֹר הוֹרָדַת הָרָמָה, נִצְּבוּ הַמּוֹרִים כְּחוֹמָה! בָּנוֹת עָלַיִךְ כַּדּוּרִי... מֵאָז הַהַרְמוֹן סָגוּר וּמְסֻגָּר אַפּוֹ לֹא יִתְחֹב וָתִיק וְגַם זָר לַיּוֹצֵא וְלַבָּא צְפוּיָה סַכָּנָה אִם יָפֵר פֹּה חֻקֵּי הַנְהָלָה.עם תום השנה הגיעה שמועה על צרה חדשה לא היתה כמותה בין כלל הצרות שכבר קיימות נוספו עוד עלינו בנות בנות עלייך כדורי עם תום ח"י שנות נזירות שבתו מזרונים ונשמו מקום נפנה לבנות. אך רגע, חבריה, המתינו שמעו המשך לדבר, אזניכם נא הטו כמעט לא עברו פה שלושה ירחים אויה, מלחמת אחים. בנות עלייך כדורי... דון ג'ואנים הופיעו מכל הפינות, כהרף החלו תגרות ומכות, כל יום שם אחת מטרה בדרכו, "חתיכה" לו יבחר כלבבו. בנות עלייך כדורי... עיני דון ג'ואנים וסתם כך השאר היו נשואות ללבנת השיער כחטף הופיעה וכבר עיני כל עליה עטו... רק לזלול. בנות עלייך כדורי... מאז לימודים בטלו נשכחו אותן הבנות במחי יד דחו, כדי לעצור הורדת הרמה, ניצבו המורים כחומה! בנות עלייך כדורי... מאז ההרמון סגור ומסוגר אפו לא יתחוב ותיק וגם זר ליוצא ולבא צפויה סכנה אם יפר פה חוקי הנהלה.

מפזמוני מחזור י"ז המופיעים בלג'ר - שירון שנכתב ע"י תלמידי "כדורי" על פי לחני התקופה.

הותאם למנגינת "שושנה שושנה".

נחמה חן, בוגרת "כדורי", מספרת:

היתה לי הזכות להיות במחזור הראשון של הבנות ושל הערבים. עד אז למדו ב"כדורי" בנים בלבד. השיר מבטא את החשש מפני בואנו. לא התקבלנו בשמחה, שהרי "קלקלנו" את המסורת. עוד במחזור לפנינו כתבו עלינו שיר מיוחד: צרה חדשה מגיעה אלינו - בנות מגיעות ל"כדורי". בהתחלה היה לנו קשה וקבלת הפנים לא היתה נחמדה. אבל, אחרי תקופה קצרה של השתלבות בעבודה, בלימודים, במסיבות, הכל הפך להיות נורמלי.