שיר ליוסי נוי

וְהִנֵּה הוּא בָּא, כֻּלָּם רוֹעֲדִים, קוֹלוֹ יָכוֹל לְשַׁגֵּעַ פִּילִים, לְמַעְלָה כְּבָר מִסְתַּתְּרִים הַחוֹלִים, נִמְלָטוּ כָּל הַיְּחֵפִים. בְּעֹז הוּא מַרְעִים: "אֶת הַלְּבוּשׁ לָשִׂים"! בְּכָל הַדְּבָרִים, שֶׁלָּרֹב מְשֻׁנִּים, מַמָּשׁ הוּא דִּיקְטָטוֹר, וְאֵין הוּא חוֹסֵךְ בְּמִלִּים. גַּם כַּדּוּרִיסְט, מוֹצָאוֹ עָלוּל לִשְׁכֹּחַ, אַךְ סַרְגֶ'נְט מֵיגֶ'ר - מוֹצָאוֹ יִזְכֹּר. מוֹפִיעַ הוּא בְּכָל מָקוֹם פְּקוּדוֹת נוֹתֵן בְּלִי הֶרֶף שׁוֹאֵג הוּא בֹּקֶר - עֶרֶב: "לְבַשׁ סַנְדָּל וָגֶרֶב! רְכֹס כַּפְתּוֹר וּסְתֹם הַפֶּה!" פְּנִינֵי מִלִּים שׁוֹפֵעַ וְהַמִּטּוֹת פּוֹרֵעַ זֶה יוֹסִי הָאַדִּיר זֶה רַב סַמָּל כַּבִּיר! נִכְנָס לַכִּתָּה, אֶת כְּבוֹדוֹ הִיא מְמַלְּאָה, וְאִישׁ בַּל יָעֵז לִפְצוֹת פֹּה מִלָּה, וּבֹחַן נִתַּן עַל תְּכוּנוֹת הַסִּידָן, וְשׁוּם תַּלְמִיד לֹא יָדַע, תָּמִיד אֶת כֻּלָּם הוּא דּוֹפֵק בַּמִּבְחָן, לִפְעָמִים, לִי נִדְמֶה, הוּא אֲחִי הַשָּׂטָן, וְאוֹתָנוּ, חוֹשֵׁב הוּא, בַּרְזֶל מְלֻבָּן עַל סַדָּן. הַכַּדּוּרִיסְט - מוֹצָאוֹ, נִרְאֶה, שָׁכַח הוּא, לָעֲזָאזֵל, הַסַּרְגֶ'נְט הַקַּפְּדָן. מוֹפִיעַ הוּא בְּכָל מָקוֹם...והנה הוא בא, כולם רועדים, קולו יכול לשגע פילים, למעלה כבר מסתתרים החולים, נמלטו כל היחפים. בעוז הוא מרעים: "את הלבוש לשים"! בכל הדברים, שלרוב משונים, ממש הוא דיקטטור, ואין הוא חוסך במילים. גם כדוריסט, מוצאו עלול לשכוח, אך סרג'נט מיג'ר - מוצאו יזכור. מופיע הוא בכל מקום פקודות נותן בלי הרף שואג הוא בוקר - ערב: "לבש סנדל וגרב! רכוס כפתור וסתום הפה!" פניני מילים שופע ובמיטות פורע זה יוסי האדיר זה רב סמל כביר! נכנס לכיתה, את כבודו היא ממלאה, ואיש בל יעז לפצות פה מילה, ובוחן ניתן על תכונות הסידן, ושום תלמיד לא ידע, תמיד את כולם הוא דופק במבחן, לפעמים, לי נדמה, הוא אחי השטן, ואותנו, חושב הוא, ברזל מלובן על סדן. הכדוריסט - מוצאו, נראה, שכח הוא, לעזאזל, הסרג'נט הקפדן. מופיע הוא בכל מקום...

מפזמוני מחזור י"ח המופיעם בלג'ר - שירון שנכתב ע"י תלמידי "כדורי" על פי מנגינות התקופה. השיר הזה הותאם ללחן "סבא פיקולינו". יוסי נוי, בוגר "כדורי" שהפך למורה בביה"ס ושימש למעשה כסגן המנהל, נחשב כמורה קפדן אך גם כאישיות נערצת על התלמידים.

נחמה חן, מבוגרות "כדורי", מספרת:

בשנה א' פחדנו מיוסי, הוא היה עומד בדלת הכניסה לחדר האוכל ודואג שלא ייכנסו יחפים. בשנה ב' הוא כבר היה חבר שלנו. יוסי נוי היה אחת הדמויות המשפיעות והססגוניות של "כדורי".