מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
ואני לא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל
עַד כִּי לֵב כָּבַשְׁתִּי
וְעִדּוּד רָכַשְׁתִּי
בְּרִקּוּד בְּנַהֲלָל.
הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת:
בֶּן הָאִכָּר מִזְּמַן הוּא בַּצָּבָא.
הָעֲבוֹדָה שׁוֹפַעַת,
הַבַּת הִיא מִתְיַגַּעַת,
וְאָנֹכִי בָּא לְעֶזְרָה.
הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה:
שַׂעֲרוֹתֶיהָ סְעָרָה
בְּיָם דָּגָן סוֹעֵר.
הִיא הָיְתָה אַגָּדָה:
אֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
מִתּוֹךְ סֵפֶר מְסַפֵּר.
נוּ, סוֹף סוֹף אֲנִי בַּחוּר
וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר.
עֵת חִטָּה גָּרַסְתִּי,
אֶת יָדָהּ תָּפַסְתִּי,
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר!
הִיא אָמְרָה –
רַק אַגַּב רִקּוּד –
הִיא נוֹתֶנֶת יָד בִּלְבַד
לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד.
הִיא אָמְרָה –
בִּשְׁבִילָהּ אִידֵאָל
זֶה בַּחוּר מִמִּין זָכָר וּמְסֻכָּן כְּלוֹמַר: חַיָּל.
הִיא אָמְרָה הַרְבֵּה דְּבָרִים עוֹד
וְגָרְמָה לִי לְמוּסַר כְּלָיוֹת;
אַךְ עִם פֹּל הַלֵּיל
יָצָאנוּ לְטַיֵּל
שְׁנֵינוּ יַחַד לַשָּׂדוֹת.
וְהִנֵּה – תַּרְנוּ סֹב סָבִיב,
תַּרְנוּ שֶׁבַע פְּעָמִים
בֵּין מוֹנְק וּבֶּנְטוֹבִיץ'.
וּרְאֵה – בְּמַעְגַּל מַזָּל
נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת
מַה זּוֹהִי הוֹרָה נַהֲלָל!
וְהַ"סְּוִינְג" נִכְנַס לָרֶגֶל,
וְהַ"קנֵיְטְשׁ" לְבַסּוֹף נִכְנַס לַדָּם.
מִתְגַּיֵּס אֲנִי לַדֶּגֶל,
נֶהֱפָך לְבֶן-אָדָם.
כֵּן, מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
אַךְ הֵבַנְתִּי אֶת רֶמֶז הַגּוֹרָל
וּבִלְבַב לִבִּי – כְּבָר אֲהוּבָתִי
וְגַם הוֹרָה נַהֲלָל.