צוואתי

יְדִיד נַפְשִׁי, כְּשֶׁאֶגְוַע אֱלֵי קִבְרִי שְׂאוּ אֶל עָל נֵס הַשִּׁחְרוּר, בְּצִבְעֵי אֹדֶם טָבוּל בְּדַם בְּנֵי הֶעָמָל. וְשָׁם מִתַּחַת נֵס הָאֹדֶם שִׁירִי תָּשִׁירוּ, שִׁיר הַדְּרוֹר שִׁירִי כִּצְלִיל הַנְּחֻשְׁתַּיִם יִבְקַע מִפִּי כָּל בְּנֵי הָאוֹר.ידיד נפשי כשאגווע אלי קברי שאו אל על נס השחרור בצבעי אודם טבול בדם בני העמל ושם מתחת נס האודם שירי תשירו שיר הדרור שירי כצליל הנחושתיים יבקע מפי כל בני האור

תמר ועמוס רודנר מספרים:

הדרך בה הגענו אל הטקסט היידי של "מיין צוואה" אופיינית למסלול שהוליך אותנו לחלק מן השירים. בנעורינו, בקיבוץ גבעת ברנר ובתנועת "המחנות העולים", שרנו את השיר "ידיד נפשי" בנוסח שכלל שני בתים.

כעורכי שירונים וכמובילי שירת רבים מפעם לפעם חיפשנו גם את המקור היידי לשיר. כיוון שאנחנו שואלי שאלות ומחפשי מקורות כרוניים, הצטברו אצלנו במשך השנים כתובות דוא"ל של רוב חכמי תורת הזמר העברי. פנינו לכולם בשאלה אם הם מכירים את השיר "ידיד נפשי". איש לא הכיר.

עברו שנים, ובעודנו מתרגשים מספרה של נורית גרץ "על דעת עצמו", אנחנו מוצאים (בעמוד 106) שעמוס קינן, מושא סִפרה, מצטט באחד מסיפוריו ארבע שורות של דוד אדלשטאט, משורר יהודי שהיגר מאודסה לאיסט סייד של ניו יורק:

הָהּ יְדִידִי, רֵעִי, בְּבוֹא יוֹמִי לִגְוע
הַדֶּגֶל הָאָדֹם הָבִיאוּ אֶל קִבְרִי.
הַדֶּגֶל הָאָדֹם, הַמִּתְנוֹסֵס גָבוֹהַּ
מָשׁוּח בְּדָמוֹ שֶׁל אִישׁ עָמָל עִבְרִי

חרף התרגום השונה, מיד זיהינו את הבית הראשון של "ידיד נפשי". שלחנו את ארבע השורות לאליהו הכהן הגדול, גדול הבקיאים בתולדות הזמר העברי, והוא שלח לנו את הטקסט היידי של "מיין צוואה" וגם את התווים שלימדונו שמדובר באותו שיר ובאותה מנגינה. הכהן גם העמיד אותנו על כך שהבית המצוטט הוא מתוך תרגום של א. שלונסקי לפואמה של ה.ליוויק אשר ציטט בית מ"צוואתי" בפואמה שלו.

את שני הבתים שאנחנו שרים אנחנו מצטטים מהזיכרון. לא מצאנום בכתובים. בשתי המהדורות הראשונות של ספרנו "זֶמֶר'ל" כתבנו "עברית: כנראה יוסף אחאי". בינתיים מצאנו, בארכיון מקהלת גבעת ברנר, גליון תווים מטושטש ובו "צוואתי", בעיבוד משה ביק לארבעה קולות. הצלחנו לזהות את שם המתרגם מרדכי סברדליק.

מוסיפה ד"ר יעל חָבֵר (נ' 1938):

את השיר הכרנו כ"ידיד נפשי" ושרנו ב"המחנות העולים". בעודי מעיינת במחקר מעניין על תרבות יהודית (קרי: יידיש) פופולרית בברה"מ, 1923-1929, מצאתי (בפרק על שירי-זמר סובייטיים ביידיש) את שירו של דוד אדלשטאט "מיין צוואה", שנכתב בארה"ב בסוף המאה ה-19, ומביע שאיפה לאחדות בין "נוצרי ליהודי". לדברי החוקרת, השיר היה פופולרי מאוד בקרב רבולוציונרים ברוסיה טרם המהפכה והמשיך להיות מושר גם אח"כ בברה"מ, למרות הגישה הסובייטית ששללה סיווג אנשים לפי דתם. החריגה נבעה כנראה מהפופולריות של השיר. השיר בוודאי הגיע ליישוב עם גלי העלייה הראשונים. המידע לקוח מתוך:

Anna Shternshis, Soviet and Kosher: Jewish Popular Culture in the Soviet Union, 1923-1939 (2006), p. 109-110.

לא מצאתי פרטים על הלחן, אך בספרה של רות רובין (Voices of a People (1979 מצוין בהערה (הע' 46, עמ' 308) שהלחן הוא "רומנסה רוסית" שכותרתה (בתעתיק כמובן) moi kostyor v'tuman svetit. מצאתי ברשת כמה ביצועים של שיר זה אך המגנינה כלל לא דומה לזו ששרנו בארץ.

לשיר קיים גם תרגום נוסף מאת מנשה גפן. נדפס עם אותה מנגינה תחת השם "הצוואה" (אתחלתא: רעיי הטובים,עת אמות אגוועה, אלי קברי...). מאיר נוי בכרטסתו (עמ' 1848 במקבץ הסרוק) מזהה את מקור המנגינה בסונטה השמינית (לפסנתר) של בטהובן - הכוונה לפרק השלישי של הסונתה הפתטית אופוס 13 - ואולם, הזיהוי אינו משכנע והדמיון כללי בלבד.