כשהקיבה, אוי תציק (לחן עממי יידי)

כְּשֶׁהַקֵּיבָה, אוֹי, תַּצִּיק אֶת הָרָעָב אֵיךְ נַשְׁתִּיק? נִקַּח לָנוּ הָרָקִיק וְנוֹסִיפָה נָא נַקְנִיק. וְאִם חָלִילָה זֶה יַזִּיק נִשְׁתֶּה אָז כַּף שֶׁמֶן קִיק.כשהקיבה אוי תציק את הרעב אך נשתיק ניקח לנו הרקיק ונוסיפה נא נקניק ואם חלילה זה יזיק נשתה אז כף שמן קיק

זהו השיר בלחן שמביא סילמן בתווים בשירונו. צבי גלעד למד את הלחן לפי הקלטה ממוחשבת על סמך נוסח התווים הכתוב, ולא הכירו מקדמת דנא. כפי שחושף מאיר נוי בספרו "מעייני הזמר", הלחן הנוכחי הוא לחן יידי, אך סילמן מביא בשירונו את האתחלתא הטקסטואלית של התמליל של הלחן האחר של השיר (ראו "כשהקיבה, אוי תציק (לחן עממי רוסי)").

הלחן ללא מילים נדפס תחת הכותרת "שרלה" בחוברת "נעימות מהגולה ומהמולדת" בעריכת משה יעקבסון. ללחן הותאמו גם המילים "משנכנס אדר מרבין בשמחה".

מקור: "קדיש יהודה סילמן: לכו נרננה", [הוצאת המחבר], דפוס איתן ושושני, תרפ"ח