המילים
הַקִּבּוּץ זֶה מַמָּשׁ עֵסֶק
נִסְתַּדֵּר בּוֹ ווּנדֶרְבָּאר
כָּל עוֹלֶה שֶׁבָּא לַמֶּשֶׁק
חִישׁ נִשְׁלָח לַסֶּמִינָר.
זֶה נָכוֹן זֶה נָכוֹן
כָּךְ כָּתוּב בַּלֶּכְּסִיקוֹן
כָּךְ דֻּבַּר וְכָךְ הֻסְבַּר
בַּסֵּמִי... סֵמִי... סֵמִינָר.
וַעֲדַת קְלִיטָה פּוֹעֶלֶת
כָּאן עוֹמֶדֶת לִרְשׁוּתְךָ
כָּל מַזְכִּיר וּמְטַפֶּלֶת
מְצַפִּים פֹּה רַק לְךָ.
זֶה נָכוֹן...
כָּל חָבֵר אוֹמֵר בַּבֹּקֶר
גַּם וָוס-מָאחְסְטֶה, גַּם שָׁלוֹם
אִם אֲנִי חוֹלֶה חָלִילָה
שְׁכַב נָא בַּמִּטָּה הַיּוֹם
זֶה נָכוֹן ...
וְכָל חֲבֵרָה נִגֶּשֶׁת
"בֹּא הָעֶרֶב לְכוֹס תֵּה,
אַךְ אִם אֵין לְךָ מִבְרֶשֶׁת
אֶת הַחֶדֶר לְטַאטֵא?"
לֹא נָכוֹן, לֹא נָכוֹן
זֶה לֹא כָּתוּב בַּלֶּכְּסִיקוֹן
זֶה לֹא דֻּבַּר וְלֹא הֻסְבַּר
בַּסֵּמִי... סֵמִי... סֵמִינָר.