שִׁמְעוּ לִי, שִׁמְעוּ לִי, אַחַי בְּנֵי עַמִּי יְהוּדִים רַחְמָנִים, הַאֲזִינוּ: אֵיכָה בָּא עָלַי שִׁבְרִי שֹׁד וָשֶׁבֶר, אַלְלַי, בַּאֲנִי וַאֲנִי בּוֹכֶה עֲדַיִן. וַאֲנִי בּוֹכֶה עֲדַיִן: אוֹיָה לִי, אוֹיָה לִי וְכַאֲשֶׁר אֶת בְּנִי בְּכוֹרִי שָׁחֲטוּ, בְּנִי בְּכוֹרִי שָׁחֲטוּ, הָיָה עַל פְּנֵי בֵּיתִי בֵּין הַקַּרְפָּטִים יוֹם שֶׁל קַיִץ, יוֹם שֶׁל קַיִץ מִמֶּרְחָק זוֹרֵחַ. וַאֲנִי בּוֹכֶה עֲדַיִן. וַאֲנִי בּוֹכֶה עֲדַיִן: אוֹיָה לִי, אוֹיָה לִי שמעו לי, שמעו לי, אחי בני עמי יהודים רחמנים, האזינו: איכה בא עלי שברי שוד ושבר, אללי, באני ואני בוכה עדיין. ואני בוכה עדיין: אויה לי, אויה לי וכאשר את בני בכורי שחטו, בני בכורי שחטו, היה על פני ביתי בין הקרפטים יום של קיץ, יום של קיץ ממרחק זורח. ואני בוכה עדיין. ואני בוכה עדיין: אויה לי, אויה לי