לחתונה הלכתי

לְחֲתֻנָּה הָלַכְתִּי, עַל זֹאת מְאֹד שָׂמַחְתִּי, הַכֹּל נִרְאָה לִי כֹּה יָפֶה מֻשְׁלָם. אִתִּי הָיָה גַּם מַקְסִי נָסַעְנוּ לְשָׁם בְּטַקְסִי, וְלַחֻפָּה הִגַּעְנוּ עוֹד בַּזְּמַן. הָרַב מִיָּד הִגִּיעַ, בְּכָל הֲדָרֹו הוֹפִיעַ, הִשְׁמִיעוּ צְלִיל עַלִּיז כִּנוֹר וְתֹף. וְהֶחָתָן בֵּינְתַיִם לוֹטֵשׁ סָבִיב עֵינַיִם, הִנֵּה מוּבֶלֶת כַּלָּתוֹ סוֹף סוֹף. פִינְקֶלְשְׁטֵין, רוּבִּינְשְׁטֵין, הַמֶרְשְׁטֵין וּפּוֹלִיאָקוֹב זִילְבֶּרְשְׁטֵין, גּוֹלְדְּשְׁטֵין, כֻּלָּם יָרִיעוּ: מַזָּל טוֹב! וְאָז נִשְׁתֶּה לְחַיִּים תִּמְזֹג הָאִמָּא יַיִן, כִּי בַּשִּׂמְחָה הַזּוֹ גָּדוֹל חֶלְקִי. אֶת הַכַּלָה חִבַּקְתִּי, בְּחֹם אוֹתָהּ נִשַּׁקְתִּי: כִּי הֶחָתָן הוּא אָנוֹכִי עַצְמִי!לחתונה הלכתי, על זאת מאד שמחתי, הכל נראה לי כה יפה מושלם. איתי היה גם מקסי נסענו לשם בטקסי, ולחופה הגענו עוד בזמן. הרב מיד הגיע, בכל הדרו הופיע, השמיעו צליל עליז כינור ותוף. והחתן בינתיים לוטש סביב עיניים, הנה מובלת כלתו סוף סוף. פינקלשטיין, רובינשטיין, המרשטיין ופוליאקוב זילברשטיין, גולדשטיין, כולם יריעו: מזל טוב! ואז נשתה לחיים תמזוג האמא יין, כי בשמחה הזו גדול חלקי. את הכלה חיבקתי, בחום אותה נישקתי: כי החתן הוא אנוכי עצמי!

ד"ר איתי פלאות מספר באתרו "סיפורו של שיר", כי בראיון מוקלט עם ישראל יצחקי, הוא ציין שכתב את השיר לחתונתה של אחותו.

לשיר ביידיש שתי גרסאות: גרסת דוד עשת (מוטמעת בדף הנוכחי) וגרסת רישרד אינגר.

אליעזר ניבורסקי, שתמלל את שתי הגרסאות משמיעה, מעיר: הגרסה בעברית יותר קרובה לנוסח אינגר במיוחד בפרט אחד: מתברר בסוף הדובר הוא החתן עצמה. אצל דוד עשת זה לא קורה.

ישראל יצחקי הקליט את השיר מאוחר יותר גם בעיבוד שונה.