חלוקיזציה

רְאוּ נָא רְאוּ בְּאֵיזוֹ נַחַת רוּחַ הֵם גּוֹזְרִים אוֹתִי וּמְחַלְּקִים כְּשֶׁהוֹלֵךְ אָדָם אֶל הַנִּתּוּחַ נוֹהֲגִים לִשְׁאֹל אִם הוּא מַסְכִּים בְּלִי בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" שָׁם לְפֶתַע יִגְזְרוּ אוֹתָנוּ כְּחַלָּה סוֹף כָּל סוֹף מוֹלֶדֶת זֶה לֹא דִּיאֶטָה וּמַנְדָּט לֹא נֵר שֶׁל הַבְדָּלָה הוֹ דֵּקְלָרַצְיָה שֶׁל פַּרְצֵלַצְיָה קַפִּיטוּלַצְיָה שֶׁל מַה? מַנְדָּט קְטַנְטוֹנִיזַצְיָה חֲלוּקִיזַצְיָה (אולי: קַנְטוֹנִיזַצְיָה כמו בביצוע) חִנּוּקִיזַצְיָה וַחֲלוּקָה פָּשׁוּט הָרֹאשׁ סְחַרְחַר עַל כָּל גִּבְעָה וָהַר יִהְיוּ גְּבוּלוֹת גְּבוּלוֹת גְּבוּלוֹת גְּבוּלוֹת גְּבוּלוֹת שֶׁל קְטַנְטוֹנִיזַצְיָה חֲלוּקִיזַצְיָה (אולי: קַנְטוֹנִיזַצְיָה כמו בביצוע) חִנּוּקִיזַצְיָה וַחֲלוּקָה אוֹי לִי נִדָּחֵק פֹּה וְנַזִּיעַ וְאִם בְּנִי יוֹצִיא אֶת הַלָּשׁוֹן עַד קָצֶהוּ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ בְּלִי פַּסְפּוֹרְט מֵעֵבֶר לַמִּסְדְּרוֹן אִם אֲנִי אֶפְתַּח אֶת הַמִּקְלַחַת הֵם יַחְשְׁבוּ שֶׁבַּמְּדִינָה מַבּוּל וְאִם אִשְׁתִּי תִּזְרֹק עָלַי צַלַּחַת רְסִיסֶיהָ יִפְגְּעוּ בַּגְּבוּל סוֹ, דֵּקְלָרֵישְׁן שֶׁל פַּרְצֵלֵישְׁן... [כל הפזמון בסיומת אנגלית] מִי זֶה מְצַמְצֵם אוֹתָךְ מוֹלֶדֶת לָמָּה מְחַלְּקִים אוֹתָךְ בִּכְלָל אַתְּ גַּם כָּךְ כַּהֹגֶן מְפֹרֶדֶת בָּךְ כָּל יְהוּדִי קַנְטוֹן מֻגְבָּל לֹא גְּדוֹלָה הִיא אֶרֶץ זוֹ שֶׁלָּנוּ אָנוּ מִתְרַבִּים לֹא בְּאֶקְסְפְּרֵס הוֹי חֲלוּקָה עַכְשָׁיו עוֹד דְּרוּשָׁה לָנוּ כְּמוֹ כְּאֵב שִׁנַּיִם לְגוֹסֵס הוֹ דֵּקְלָרַצְיָה...ראו נא ראו באיזו נחת רוח הם גוזרים אותי ומחלקים כשהולך אדם אל הניתוח נוהגים לשאול אם הוא מסכים בלי ברכת "המוציא" שם לפתע יגזרו אותנו כחלה סוף כל סוף מולדת זה לא דיאטה ומנדט לא נר של הבדלה הו דקלרציה של פרצלציה קפיטולציה של מה? מנדט קטנטוניזציה חלוקיזציה חינוקיזציה וחלוקה פשוט הראש סחרחר על כל גבעה והר יהיו גבולות גבולות גבולות גבולות גבולות של קטנטוניזציה חלוקיזציה חינוקיזציה וחלוקה אוי לי נידחק פה ונזיע ואם בני יוציא את הלשון עד קצהו בוודאי יגיע בלי פספורט מעבר למסדרון אם אני אפתח את המקלחת הם יחשבו שבמדינה מבול ואם אשתי תזרוק עליי צלחת רסיסיה יפגעו בגבול סו, דקלריישן של פרצליישן... [כל הפזמון בסיומת אנגלית] מי זה מצמצם אותך מולדת למה מחלקים אותך בכלל את גם כך כהוגן מפורדת בך כל יהודי קנטון מוגבל לא גדולה היא ארץ זו שלנו אנו מתרבים לא באקספרס הוי חלוקה עכשיו עוד דרושה לנו כמו כאב שיניים לגוסס הו דקלרציה...

הפזמון נסוב על הצעת ועדת פיל (1937), מתוך תכנית תיאטרון המטאטא "קל להיות יהודי".

כותב אליהו הכהן, "פזמוניה הראשונים של לאה גולדברג" חלק א ("חדשות בן עזר" גליון 432):

אחד מפזמוניה שכתבה לתוכנית זו (למערכון "קאנטונים") גיחך כנגד האובססיה של ה"קאנטוניזאציה" – היא ההצעה לחלוקת הארץ לקאנטונים שהעסיקה את הציבור באותה שנה. פזמון זה זכה למיטב שבחי הביקורת שלעתים העדיפה אותו על המערכון עצמו.

לתכנית הבאה של "המטאטא" - "היינו כחולמים" - כתבו גולדברג ולברי שיר נוסף בגנות החלוקה, "חלוקה חלוקה חלקלוקת".