[המקור מתוך "גווילי אש"]
הַיּוֹם, אָחוֹת, יוֹם מִלְחַמְתֵּנוּ,
וַאֲנִי רָחוֹק מִכָּאן,
הֲלֹא תָּחֹגִּי פְּגִישָׁתֵנוּ
בְּמִטְבָּחֵנוּ הַקָּטָן –
זֶה הַמָּקום אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיהוּ.
מִזְגִי יֵינֵךְ מְלֹא-הַכּוֹסִית
וְדִמִּית: אֲנִי, אֲנִי הוּא
הַיּוֹשֵׁב אִתָּך, כְּתָמִיד.
הַאֲמִינִי, יוֹם יָבוֹא עוֹד –
טוֹב יִהְיֶה! אַבְטִיחַ לָךְ.
אָז אֲחַבְּקֵךְ מְאֹד מְאֹד,
וְהַכֹּל אַשְׁכִּיחַ לָךְ!
וּכְשֶׁנּוֹבְחִים פִּיּוֹת הַבְּרֶנִים
וְיוֹרְקוֹת הַמַּרְגֵּמוֹת,
מַחֲשַׁבְתִּי אָז תַּעֲבִירֵנִי
אֵלַיִךְ, רֵעָה וְאָחוֹת,
וְאָז אֵדַע: לַקְּרָב יֵשׁ טַעַם,
– אַף כִּי הַמְּחִיר יָקָר מְאֹד –
כְּדֵי שֶׁיּוֹם יָבוֹא אֵי-פַעַם,
נוּכַל לִנְשֹׁם פֹּה וְלִחְיוֹת.
אֶתְמוֹל לַפְּעֻלָּה יָצָאנוּ
עַד לְמִשְׁמֶרֶת רִאשׁוֹנָה;
הַיּוֹם שָׁקַטְנוּ וְרָגַעְנוּ –
וּמַכְסִיפָה הַלְּבָנָה.
אֶת פְּגִישָׁתִי בָּךְ אָז זָכַרְתִּי,
וְשִׂמְלָתֵךְ הַיְּרֻקָּה...
הַלַּיְלָה טוֹב לִי – כֹּה אָמַרְתִּי,
כִּי אַתְּ קְרוֹבָה לִי, הָרְחוֹקָה.
וְאִם תָּבוֹא בַּלֵּב עַצֶּבֶת –
רֹאשֵׁךְ זִקְפִי, חַזְּקִי הַלֵּב.
כִּי אֵלַיִךְ, הָאוֹהֶבֶת,
יֵהוֹם חָזֶה אֲשֶׁר אוֹהֵב...
וְאִם שְׁנָתֵךְ עִתִּים נוֹדֶדֶת,
פַּזְּמִי שִׁירִי זֶה הַקָּטָן
וְתִשְׁמְעִי מִזְמוֹר-מוֹלֶדֶת
בְּצַעֲדִי עַל הַמִּפְתָּן...