ערבית

אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִית, חֶרֶשׁ עוֹנֶה לוֹ בַּיַּעַר הֵד. תַּחַת הָאֹרֶן רֹאשׁוֹ מְנַדְנֵד – פֶּרַח הַפַּעֲמוֹנִית. תְּכֹל עֵינַיִם נוּגֶה וְחוֹלֵם; הוּא לֹא יָזוּז עִם שְׁרַב צָהֳרַיִם וְיִתְעוֹרֵר עִם רוּחוֹת בֵּין עַרְבַּיִם – אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עַרְבִית. עוֹד לֹא אָדְמוּ שְׁמֵי מַעֲרָב, עוֹד בַּחֹרְשָׁה צְלִיל קֶסֶם רוֹעֵד. תַּם יוֹם הַקַּיִץ, הֵן מְזַמֵּר שִׁיר – אַגָּדַת אָבִיב. תַּם יוֹם הַקַּיִץ, הֵן מְזַמֵּר שִׁיר – אַגָּדַת אָבִיב.אט מצלצל פעמון ערבית, חרש עונה לו ביער הד. תחת האורן ראשו מנדנד – פרח הפעמונית. תכול עיניים נוגה וחולם; הוא לוא יזוז עם שרב צהריים ויתעורר עם רוחות בין ערביים – אט מצלצל פעמון ערבית. עוד לא אדמו שמי מערב, עוד בחורשה צליל קסם רועד. תם יום הקיץ, הן מזמר שיר – אגדת אביב. תם יום הקיץ, הן מזמר שיר – אגדת אביב.

נדפס כשיר מס' 15 במסגרת מחזור בן 18 שירים מאת אלישבע בכתב העת "התקופה", שנה 17, ספר 1 (תשרי-כסלו תרפ"ג). השיר החמישי במחזור הוא "אהבתי הרוח".

את הגרסה הראשית למדה ציונה קיפניס מאביה, דב יזרעאלי.

מקור: "עוד נמשכת השלשלת", 1999, עמוד 56