דוד עצוב

בָּא הַיּוֹם אֵלֵינוּ דּוֹד, וְהַדּוֹד עָצוּב מְאֹד. אֶל אִמָּהּ נִגְּשָׁה יְמִימָה וְאָמְרָה: "הַגִּידִי, אִמָּא, מַה קָּרָה הַיּוֹם לַדּוֹד? לָמָּה הוּא עָצוּב מְאֹד?" "כָּכָה סְתָם", הָאֵם אָמְרָה, "שׁוּם דָּבָר לוֹ לֹא קָרָה", וְהֵבִינָה אָז יְמִימָה – לֹא נָכוֹן אוֹמֶרֶת אִמָּא, וְרָצְתָה מְאֹד מְאֹד לְשַׂמֵּחַ אֶת הַדּוֹד. לְשַׂמֵּחַ, אַךְ בַּמֶּה? אָז הִתְחִילָה מֶה-מֶה-מֶה, מֶה-מֶה-מֶה וּמְיָאוּ-מְיָאוּ, וְהַדּוֹד יוֹדֵעַ מַה הוּא... וּמֵאָז הָיָה הַדּוֹד דּוֹד שָׂמֵחַ עַד מְאֹד!בא היום אלינו דוד, והדוד עצוב מאוד. אל אמה ניגשה ימימה ואמרה: "הגידי, אימא, מה קרה היום לדוד? למה הוא עצוב מאוד?" "ככה סתם", האם אמרה, "שום דבר לו לא קרה", והבינה אז ימימה – לא נכון אומרת אימא, ורצתה מאוד מאוד לשמח את הדוד. לשמח, אך במה? אז התחילה מה-מה-מה, מה-מה-מה ומיאו-מיאו, והדוד יודע מה הוא... ומאז היה הדוד דוד שמח עד מאוד!

מספרת ורדינה שלונסקי בתכנית "תווי חיים" משנת 1976 בגלי צה"ל (זמינה להאזנה דרך אתר הספרייה הלאומית), תזמון 5:56:

[את] השיר הראשון כתבתי בגיל חמש. זה היה כשהייתי בגן ילדים. ושם סיפרו סיפור עצוב מאוד על ילדה שהיא תמיד עצובה ולא עוזר לה שום דבר. אין לה שמחה. חזרתי הביתה וזה עשה עליי רושם, ילדה עצובה. ניגשתי לפסנתר ומצאתי [מ]נגינה. ב34', באחד הביקורים שהייתי בארץ, ביקשתי [מ]אברהם שלונסקי אחי שהוא יכתוב לי מילים לזה. והוא כתב [ו] הדפיס את זה ב"דבר לילדים"

השיר אכן נדפס ב"דבר - מוסף לילדים", 2.11.1934: המילים בעמ' 1 (בליווי איור מאת אריה נבון) והמנגינה עם ליווי בעמ' 8.

אברהם שלונסקי הכניס מאוחר יותר את השיר לספרו "אני וטלי בארץ הלמה" (נדפס ב-1957).

גיל אלדמע סיפר כי שמע את השיר בילדותו ב"קול ירושלים".

ביצוע נוסף: זאב פרי (מבוסס על הלחן המקורי של שלונסקי; ביצוע חופשי; 2014)

מקור: "דבר לילדים"

מקור: "דבר לילדים"