גַּם הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, עַל הַחוֹף עוֹמְדִים בַּחוּרִים מִנְיָן. צוהלת שמש ועולזים פני ים והכן עומדים הם במשמרת לחפור פה מתהומות כינרת חול וזיפזיף לבניין גַּם הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, עַל הַחוֹף עוֹמְדִים בַּחוּרִים מִנְיָן. לֹא שָׂדֶה לָהֶם, לֹֹא בַּיִת וְקִנְיָן. וּמִי פָּקַד הַרְפֵּה? פִּי מִי צִוָּה חֲדֹל? הוֹי בַּחוּרִים! עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, תְּנוּ, תְּנוּ חוֹל! הָבָה זִיפְזִיף, זִיפְזִיף לַבִּנְיָן!גם היום כתמול שלשום, על החוף עומדים בחורים מניין. צוהלת שמש ועולזים פני ים והכן עומדים הם במשמרת לחפור פה מתהומות כינרת חול וזיפזיף לבניין גם היום כתמול שלשום, על החוף עומדים בחורים מניין. לא שדה להם, לא בית וקניין. ומי פקד הרפה? פי מי צווה חדול? הוי בחורים! עוד היום גדול, תנו, תנו חול! הבה זיפזיף, זיפזיף לבניין!