נָא שִׁכְבִי וָנוּמִי נוּמִי נָא בְּנַחַת בֹּקֶר אוֹר תָּקוּמִי עִם הַשֶּׁמֶשׁ יַחַד אְַך תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְתִשְׁלַח קַרְנֶיהָ תִּפָּקַחְנָה חֶרֶשׁ לְרִינָה עֵינֶיהָ וְאוֹרוֹת בְּרֶטֶט אָז יֵרְדּוּ אֵלֶיהָ יִתְרַפְּקוּ בְּשֶׁקֶט יִנְשְׁקוּ שְׂפָתֶיהָ וּמֵרוּם שָׁמַיִם מֵחַלוֹן פָּתוּחַ רוּחַ קַל כְּנָפַיִם עַל מִצְחָהּ יָפוּחַ תַּעֲצֹם עֵינַיִם שׁוּב מֵרֹב הַזֹּהַר וְתוֹשִיט יָדַיִם לִקְרַאת רוֹן וָנֹעַרנא שכבי ונומי נומי נא בנחת בוקר אור תקומי עם השמש יחד אך תזרח השמש ותשלח קרניה תפקחנה חרש לרינה עיניה ואורות ברטט אז ירדו אליה יתרפקו בשקט ינשקו שפתיה ומרום שמיים מחלון פתוח רוח קל כנפיים על מצחה יפוח תעצום עיניים שוב מרוב הזוהר ותושיט ידיים לקראת רון ונוער