הֵן זֹאת תֵּדַע, אֲנִי צַבָּר מִן הַכִּנֶּרֶת, אִם לֹא אִכְפָּת לְךָ, אָז קַח לְךָ אַחֶרֶת, לֹא בַּת רוֹמָן אֲנִי לֹא עֹפֶר אַהֲבָה שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, תּוֹדָה רַבָּה. הֵן כָּל הַיּוֹם אֲנִי עוֹדֶרֶת וְסוֹקֶלֶת, אִם הַרְגָּשָׁה אִתִּי יָדַעְתִּי - הִיא עוֹבֶרֶת, וּמָה אִכְפָּת לְךָ? תַּפְסִיק כְּבָר לְדַבֵּר, אָז אֲקַצֵּר, אֲנִי רַק הַקּוֹץ הַדּוֹקֵר. הֵן זֹאת תֵּדַע, אֲנִי צַבָּר וְלֹא גְּבֶרֶת, לֹא טַרְזָנִית אֲנִי, אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת, לֹא שְׂפַת הָהִיטְלֵרִים וְגַם לֹא צָרְפָתִית, שְׂפָתִי הִיא הָא, הָא, הָא, הִיא צַבָּרִית.הן זאת תדע, אני צבר מן הכינרת, אם לא אכפת לך, אז קח לך אחרת, לא בת רומן אני לא עופר אהבה שלום, שלום, תודה רבה. הן כל היום אני עודרת וסוקלת, אם הרגשה אתי ידעתי - היא עוברת, ומה אכפת לך? תפסיק כבר לדבר, אז אקצר, אני רק הקוץ הדוקר. הן זאת תדע, אני צבר ולא גברת, לא טרזנית אני, אני לא מדברת, לא שפת ההיטלרים וגם לא צרפתית, שפתי היא הא, הא, הא, היא צברית.